לא רק בישראל נשמעת שוב ושוב הטענה שחופשת הקיץ ארוכה מדי: מאמר באקונומיסט מלמד שגם בבריטניה חושבים כך. הבעיה קשה במיוחד במשפחות מהעשירונים הנמוכים, הצריכות למצוא לילדיהן לא רק תעסוקה ולא רק דרכים להשגיח עליהם, אלא גם את המימון הדרוש. וזה בנוסף למחקרים המעלים, כי החופשה הארוכה פוגעת בהישגים הלימודיים – במיוחד של ילדי השכבות החלשות, שהוריהם לא יכולים להעניק להם פעולות העשרה המחליפות את בית הספר.
הנטל הכספי בולט במיוחד במקומות בהם בתי הספר מעניקים ארוחות בחינם: בקיץ צריכים ההורים לקנות את הארוחות. בבריטניה מדובר על הוצאה ממוצעת של 133 ליש"ט לשבוע במשך עשרת שבועות החופשה – סכום משמעותי מאוד. לבעיית הנטל הכספי יש השלכות חינוכיות, שכן ילדים משכבות חלשות צפויים לבלות את רוב הקיץ בבתיהם, דבוקים למסכים. ואילו מחקר אמריקני העלה, כי מספר בני ה-19-16 שייצאו השנה לעבודה בקיץ יהיה שליש בלבד מאשר בשנת 2000.
הפער הלימודי הנוצר בקיץ גדול במיוחד במדינות המתפתחות, שם כמעט ולא ניתנת לו תשומת לב. באיזורים כפריים קשה להשיג ספרים וילדים רבים מעבירים את חופשת הקיץ בעזרה להוריהם בשדות. מחקר שנערך בשנה שעברה במלאווי הגיע למסקנה, כי קיים סיכון של ממש שהתרומות מחו"ל לביעור הבערות – בסך 1.4 מיליארד דולר – יירדו לטמיון בגלל הפער של חודשי הקיץ.
אקונומיסט אומר, כי מומחים מציעים שלושה סוגי פתרונות לבעיות שיוצרת חופשת הקיץ: הארכת שנת הלימודים, חלוקת החופשות על פני השנה ויותר פעילויות חופש בחסות המדינה.
קוריאה הדרומית היא מקרה בוחן קיצוני לשיטה הראשונה: חופשת הקיץ בה נמשכת שלושה שבועות בלבד [כמו במוסדות התורניים בישראל – א.ל]. רבים מן התלמידים נמצאים בשלושת השבועות הללו בשיעורים פרטיים ו-30% מההורים אומרים שהם מתכננים להאריך את השיעורים הללו.
התלמידים הדרום-קוריאנים משיגים תוצאות מצוינות במבחנים בינלאומיים במתימטיקה, מדעים ואוריינות – אבל מובן שיש לזה מחיר. הם סובלים קשות בעת ההכנה לבחינות הנתפסות כהרות גורל, ושיעור בעיות הנפש בקרבם גבוה מאשר במדינות המפותחות האחרות. התנגדות אחרת להארכת שנת הלימודים באה – ממש כמו אצלנו – מכיוון המורים, השומרים מכל משמר על חופשותיהם. בנוסף לכך, הארכת השנה תחייב להגדיל את תקציבי החינוך.
הגישה השנייה, כאמור, היא לקצר את חופשת הקיץ ולהאריך את החופשות במהלך השנה. הדבר נכון במיוחד בארה"ב, בה החופשה נמשכת שלושה חודשים. אפילו בבריטניה, בה החופשה היא בת שישה שבועות, יש הקוראים לקצר אותה לארבעה שבועות ולהאריך בשבועיים את חופשת המחצית. אולם הרעיון אינו זוכה לתמיכה רחבה. החופשות הנוכחיות נטועות עמוק במסורת ובהרגלים, ואין הוכחות מחקריות חד-משמעיות לגבי השפעתן על ההישגים הלימודיים.
כאן נכנס הרעיון השלישי: סבסוד של פעולות קיץ בידי הממשלה או בידי תורמים, תוך שימת דגש על פיתוח מיומנויות שאינן נרכשות בבתי הספר. אפשר גם להשתמש בקורסי הקיץ כמעבדות לפיתוח גישות חינוכיות חדשות. הלימוד בקיץ אינו צריך להיות יקר, טוען אקונומיסט. אפשר לשלוח חומרי קריאה בדוא"ל, אפשר לשלוח ילדים לשחק בפארקים – כי גם זה מקנה כישורים חשובים.
כמה ממשלות מסייעות לשכבות החלשות לעבור את חופשת הקיץ. משרד החינוך הבריטי הכריז לאחרונה על תוכנית בסך 2 מיליארד ליש"ט למתן פעילויות וארוחות בחודשי הקיץ. הונגריה הרחיבה את תוכנית הסיוע שלה במזון בתקופת החופשה. בארה"ב מתנהל מאבק ציבורי נגד כוונתו של הממשל להוציא את מימון פעולות הקיץ מתקציב השנה הבאה. אבל במקומות אחרים אין אפילו מספיק נתונים על השלכותיה של החופשה, וממילא אין מודעות לצורך לטפל בהן.
