מנ'צסטר יונייטד היה מועדון כדורגל שבמרכזו עמדו הכלל והקבוצה: תינוקות באבזי, זוכי הטרבל, הגוזלים של פרגי. באופן מסורתי, היונייטד הוא מועדון עם קלאסה. כעת הוא עלול להפסיד הכל – מזהיר הנרי וינטר, כתב הכדורגל הראשי של טיימס. מאבקי הכוחות בין המנהל אד וורוורד, המאמן ז'וזה מוריניו והכוכב פול פוגבה מלמדים שהמועדון הוא הכל חוץ מאשר מאוחד (united).
הסיפור הוא זה: וודוורד, סגן היו"ר הפעיל, מאותת שהוא לא יביא שחקנים בשלים אותם רוצה מוריניו, אשר מצידו מותח ביקורת על פוגבה ולאחר מכן משבח אותו. וודוורד אוהב את הכוח השיווקי של פוגבה ואת הכריזמה שלו, אבל השחקן רוצה חוזה משודרג. הכל ביחד יוצר דרמה סבוכה ומבורדקת, שלחלוטין אינה נחוצה למועדון במעמדו של מנצ'סטר יונייטד. כל השלושה הם אנשים אינטליגנטיים, שבוודאי מבינים שייצאו נשכרים מהרמוניה הרבה יותר מאשר ממריבה.
וינטר טוען שהתסכול גדול במיוחד לנוכח העובדה, שהמועדון נראה כמתקדם בכיוון הנכון בהנהגתה של שלישייה זו, שכל אחד מחבריה הביא איכותיות ייחודיות. וודוורד הוא אשף שיווק הגורם לבעלים, משפחת גלייזר, להיות מרוצים. הוא אומר, והתוצאות מראות שהצדק איתו, שמבחינה מסחרית לא כל כך משנה מה הקבוצה תעשה על הדשא.
אבל וודוורד הוא איש עסקים ולא מומחה בכדורגל. מבט על המתרחש בשתי היריבות הגדולות של היונייטד – מנצ'סטר סיטי וליברפול, המצליחות בשנים האחרונות יותר מאשר היונייטד – מדגים את חוסר התפקוד במסדרונות הכוח של אולד טרפורד. מנהל הכדורגל של הסיטי, טקיסי ברגיסטיאן, עובד בצמוד למאמן פפ גווארדיולה – וכך עושים מייקל אדוארדס ויורגן קלופ באנפילד. גם לברגיסטיאן וגם לאדוארדס יש ניסיון בכדורגל – והם מביאים אותו לעבודתם מול המאמנים המצוינים של שתי הקבוצות.
מוריניו צריך שותפות דומה. "אני חושב שאנחנו יותר מאמן ראשי מאשר מנג'ר", אמר על עצמו בסגנונו האופיני בסוף השבוע שעבר (10.8.18) – מסוג ההערות שלא עוזרות לאיש, מעיר וינטר. אבל יש משהו בדברים, והמועדון אכן צריך למנות מנהל כדורגל שיעבוד לצידו של מוריניו. מגיעים לו תמיכה ויותר כבוד, לאחר שהביא למועדון מגע של יהירות שהיה נחוץ לו אחרי הקדנציות הכושלות של דייוויד מויס ולואי ואן-חאל.
הכדורגל של מוריניו אומנם זהיר מדי לפעמים, אבל הוא מצוין בהכנת הצד הטקטי ברגעים המכריעים. מובן שהוא צריך להימנע מהרטוריקה שמכעיסה שחקנים כמו פוגבה וליוק שואו, אבל מי שהצליח לזכות נגד כל הסיכויים בגביע האלופות עם פורטו ומילאן וזכה בשמונה אליפויות – הוא ללא ספק מנג'ר מדהים ומתעלמים ממנו יותר מדי בקלות.
אין ספק שמוריניו נתון למצבי רוח, הוא מקיאווליסט ומלא מעצמו, ואין ספק שלא יזיק לו לשאוב מהאתוס הקהילתי של אולד טרפורד. הוא יכול לבצע צעד מבריק את ימנה את פוגבה לקפטן, משום שבכך יחסל את כל הלחישות של הכוכב הצרפתי בדבר חוסר אמון בו. פוגבה ראוי שהקבוצה תיבנה סביבו מבחינה טקטית ורגשית: הוא מנהיג, שעוצב באקדמיה לכדורגל של היונייטד, שמבין את ההיסטוריה של המועדון ומייצג שתיים מנקודות החוזקה שלו – אמונה והרפתקנות.
האם מגיע לפוגבה חוזה טוב יותר? כן, סבור וינטר: משום שהוא היה חלק מהנבחרת שזכתה בחודש שעבר בגביע העולמי, משום שהוא תורם למועדון הרבה יותר מאשר אלכסיס סנצ'ז ובגלל הכוח השיווקי שלו. נכון, יש לו סוכן מעצבן בדמותו של מינו ראיולה, אך התרבות של היונייטד תחת וודוורד והגלייזרים היא לעשות עסקות.
הגלייזרים לא תורמים למצב (ממש לא מפתיע, מעיר וינטר) ולא מצליחים לגרום לשלושת האנשים החשובים ביותר במועדון ליישר שורות. לאנשי העסקים האמריקנים אין הערכה למסורת של המועדון אלא רק לרווחים. מי שבאמת אוהב את היונייטד, צריך לשאוף לפרץ של היגיון ישר ורגוע ולקולקטיביות במועדון השוכח את קווי היסוד שלו.
