האיטלקים רואים את קריסת הגשר השבוע בעיר גנואה כדימוי לריקבון המצוי בלב מדינתם ומוסדותיהם. מאחורי הקריסה הזאת, כותב דיילי טלגרף, מסתתרת אמת נוראה: מאות ואולי אלפי גשרים ברחבי איטליה הם מלכודות מוות. וזה נכון גם לגבי בתי דירות, במיוחד מדרום לרומא, המתפוצצים בשל דליפות גז.
עם זאת, המדינה מלאה בגשרים שנבנו בידי הרומאים – והם עומדים על תילם, כמו ערים נהדרות מתקופת הרנסאנס. לכן, סבור ניקולס פארל החי במדינה מזה 20 שנה, קריסת הגשר היא דימוי לחוסר הביטחון של חיי האדם באיטליה. כל ההיבטים של חיינו טומנים בחובם מידה זו או אחרת של סיכון, אבל באיטליה הסיכון נובע מהמוסדות והתרבות שיצרו התושבים. פעם – כותב פארל – הערצתי את האיטלקים על כך שהם עוצרים מיידית מכוניותיהם בהישמע הסירנה של אמבולנס מתקרב; עכשיו אני מבין שהם פשוט מפחדים עד מוות שהאמבולנס יפגע בהם.
שר הפנים, מטאו סלבאני, הבטיח שהאחראים לקריסת הגשר ייכלאו. אבל זה מה שפוליטיקאים איטלקים אומרים תמיד – והאסונות נמשכים. במקרה הנוכחי אומרים עדי ראייה, שהגשר קרס כאשר ברק פגע בו בעיצומה של סערת ברקים אחרי שבועות של חום כבד. גנואה ספגה בשנים האחרונות מספר שטפונות כבדים; בחמור שבהם, בשנת 2011, נספו שבעה בני אדם. בשנת 2016 טענו מנהיגי הכנסייה ועיתונאים מקומיים, כי נבחרי הציבור אשמים ברשלנות מבישה.
דבר אינו משתנה, משום שאיטליה נתונה בשיתוק באשמת הביורוקרטיה הסבוכה שלה, כמו גם בגלל מערכת המשפט האימפוטנטית וחסרת ההיגיון שלה. רעידות האדמה הקשות של השנים האחרונות מדגימות זאת היטב: לאחד מידידיו של פארל היה בית נהדר שנהרס בשנת 2009, אבל הוא עדיין לא יכול לחזור הביתה בגלל הסחבת. חוץ מזה, תיקון יסודי של התשתיות יצריך ללוות סכומים אדירים, אבל איטליה היא אסירה של גוש האירו והחוב הציבורי שלה הוא כבר 132% מהתוצר ועולה לה 80 מיליארד אירו בשנה רק בריבית.
חוסר יושר, מהצמרת ועד לתחתית, מחמיר עוד יותר את המצב. ולא מדובר בהכרח בשחיתות: פארל מספר שבשנת 2013 הפסיק לכתוב טור לעיתון מקומי משום שלא קיבל תשלום במשך שלושה חודשים, אבל כמה מעמיתיו עבדו בחינם במשך שנתיים – ואז העיתון קרס. איש לא קיבל את כספו, החוזים היו שווים כקליפת השום. בקנה מידה הרבה יותר משמעותי, ארה"ב משקיעה באיטליה פחות מאשר בבלגיה הקטנה, משום שלא ניתן לאכוף בה חוזים בגלל מערכת המשפט האיומה.
במאה ה-18 כתב מונטסקייה, שמעולם לא הייתה חרות במקום בו גדלים תפוזים – ושללא חרות אין ביטחון. איטליה היא מדינה של ניגודים חדים, של יופי מדהים וכיעור מדהים – וצריך להיזהר בכל צעד, מסיים פארל.
