הכרזתו של הנשיא
דונלד טראמפ על תוכניתו להקים זרוע חלל – הזרוע השישית של הצבא האמריקני – זכתה להרבה תגובות, בעיקר לעגניות, מצד התקשורת האמריקנית. הנשיא
ולדימיר פוטין לקח אותה יותר ברצינות, כאשר דיבר אחרי פסגת הלסינקי על הצורך להימנע מחימוש החלל. אך כעת מתייצב לימינו של טראמפ – במאמר בוושינגטון פוסט – הקולונל בדימוס טרי וירטס, אסטרונאוט שהיה מפקד תחנת החלל הבינלאומית בשנת 2015.
החלל הולך ונעשה צפוף והאיום הולך וגדל, כותב וירטס. ארה"ב חייבת להבטיח את יכולתה לפעול ולהתגונן בחלל, ולכן צריך להקים את זרוע החלל. קשה להגזים בחשיבותו של החלל במישור הצבאי ובחיים האזרחיים גם יחד. למרות שארה"ב היא המובילה בחלל, הן רוסיה והן סין חותרות להגיע למעמד דומה. לשתי המדינות כבר יש כלי נשק המאיימים על הפעילות האמריקנית בחלל – במישרין (הריסתם מכדור-הארץ) או בעקיפין (מתקפת סייבר).
זרוע החלל תצטרך להתמודד עם כשלים משמעותיים בארגון הכוח הצבאי של ארה"ב, מציין וירטס. על-פי התוכנית שפרסם הממשל החודש, בשלב הראשון יהיה בה פיקוד חלל מאוחד, כוח למשימות בחלל וסוכנות לפיתוח החלל. צעדים אלו אינם מצריכים את אישור הקונגרס, אבל הקמת הזרוע עצמה תחייב חקיקה משמעותית; האחרונה מסוגה נעשתה עם הקמת חיל-האוויר אחרי מלחמת העולם השנייה.
הכוחות המזוינים האמריקניים מאורגנים לפי זירות מלחמה: יבשה, אוויר, ים, חלל וסייבר. אולם בעתות שלום יכולות הזרועות השונות – צבא היבשה, הצי, חיל-האוויר, הנחתים ומשמר החופים – להתאמן רק בזירות הספציפיות שלהם. החלל הוא זירה בוגרת די הצורך כדי לעמוד בפני עצמו, סבור וירטס. כיום ישנם בחיל-האוויר קצינים שגדלו בפיקוד החלל של החיל. ההיגיון בהותרת החלל בחיל-האוויר דומה להיגיון של צירוף הרגלים לצי. האוויר והחלל הם זירות שאין כל קשר ביניהן. הציוד, הטכניקות והתרבות הדרושים להפעלת מטוסים שונים לחלוטין מאלו הדרושים לחלליות.
למרות שהקמת זרוע חלל היא הגיונית מבחינה לוגיסטית, יש דאגות פוליטיות שצריכות להילקח בחשבון. טראמפ רוצה זרוע חלל עד שנת הבחירות 2020 – יעד שאפתני מאוד. עם זאת, מעיר וירטס, היעד הזה יכול לשמש כדי להכניס פלפל באחוריהם של הביורוקרטים בפנטגון ולמנוע מהיוזמה להיגרר לאורך זמן. בטווח הקצר הקמת הזרוע תהיה יקרה מאוד, אבל לאורך זמן היא תהיה יעילה יותר כאשר יבוטלו כפילויות מול הזרועות האחרות.
כמו תמיד, הפרטים הם שיכריעו. מה בדיוק תעשה הזרוע הזאת? וירטס מציע שהיא תשגר לווינים ותפעיל אותם, תפתח ותייצר ציוד הקשור לחלל ותהיה אחראית להגן על מתקנים יבשתיים חיוניים מפני מתקפות מהחלל (כולל טילים בין-יבשתיים, כמו למשל אלו של
קוריאה הצפונית). וירטס סבור שיש לכלול בזרוע החלל גם יחידות ללוחמת סייבר.
המאה ה-21 מציבה בפני ארה"ב אתגרים מתמשכים, ועליה להבין שאין לה תעודת ביטוח למעמדה כמנהיגת העולם. "כעת הזמן להפגין מנהיגות וחזון, על-ידי התאמה נכונה של צבאנו למציאות בה החלל הוא זירה חיונית וייחודית של הלוחמה המודרנית", מסיים וירטס.
