הפרטים על הסכם הסחר המתוקן בין ארה"ב למקסיקו עדיין לא פורסמו, אך נראה שהוא מתמקד במיוחד בתעשיית הרכב. על-מנת ליהנות מפטור ממכס, יהיה על המכוניות לכלול מרכיבים צפון-אמריקניים בשיעור של 75%-70% לעומת 62.5% כיום, וחלק משמעותי ייוצרו בידי פועלים ששכרם 16 דולר לשנה.
ההנחה היא ששני מרכיבים אלו של ההסכם ייטיבו בין היתר עם פועלי הפלדה בארה"ב, גם בשל החלק הגדול יותר של תוצרתם וגם משום שברור האם אלו העומדים בתנאי של שכר המינימום. אבל – טוען אריק שרמן באתר פורבס – כאשר מביאים בחשבון את גישתו הכללית של ממשל טראמפ, התוצאות עבור הפועלים עלולים להיות גרועות מהצפוי.
אחת ההנחות היא שאיכשהו פלדה אמריקנית לא מגיעה לפסי הייצור של תעשיית הרכב. אולי יש מקום לדאגה עתידית, אבל בדיקת הנתונים מובילה את שרמן למסקנה שאין סיבה מיוחדת לדאוג. בשנת 2017 ייבאה ארה"ב ממקסיקו פלדה ב-2.4 מיליארד דולר וייצאה אליה פלדה ב-4.6 מיליארד דולר; אין זה מוזר כפי שנדמה, משום ששתי המדינות שונות בסוגי מוצרי הפלדה שהן מייצרות. במשך שנים התרכזו היצרנים האמריקנים בפלדה חזקה יותר וקלה יותר המשמשת במוצרים כמו מכוניות.
מקסיקו רוכשת 37% מהפלדה שמייצאת ארה"ב, שנייה רק לקנדה. ייבוא הפלדה שלה מארה"ב זינק ב-75% בשנים 2017-2005 – בעיקר מארה"ב. ייתכן שארה"ב יכולה למכור יותר פלדה למקסיקו – אבל כמה יותר? האם המקסיקנים יקנו יותר פלדה למכוניות ופחות לצרכים אחרים? אם המכירות למקסיקו לא יעלו בצורה משמעותית, הרווח לענף מהעסקה החדשה מוטל בספק – סבור שרמן.
בנוגע לשכר, המספרים ברורים ביותר: כיום מקבלים פועלי הרכב במקסיקו רק שני דולרים לשעה. אין ספק שהפער האדיר יעבוד לטובת הפועלים האמריקנים, אף שרמן שואל האם די יהיה בכך כדי להעביר את הייצור בחזרה צפונה. יש לזכור, כי למיקום-מחדש (רילוקיישן) יש מחיר; מה שאתה חוסך לאורך זמן חייב לעלות משמעותית על עלות זו.
בשנת 2007 פוצלו עובדי הרכב האמריקנים לשתי קבוצות: הוותיקים מקבלים 38-28 דולר לשעה, והצעירים – 20-16 דולר. בהתחשב בכך שהעלויות הנלוות גבוהות יותר בארה"ב, הרי שאפילו אם המקסיקנים ישלמו 16 דולר לשעה – יהיה להם יתרון על פני האמריקנים. הוצאות ההקמה והתפעול של המפעלים במקסיקו נמוכות יותר; הובלת הרכב ליעדו תהיה יקרה יותר או זולה יותר – תלוי ביעד בארה"ב.
אבל יש גורם אחד שעשוי להיות חשוב עוד יותר: תקני הבטיחות ואיכות הסביבה. ממשל טראמפ והקונגרס הרפובליקני מתייחסים בשלילה לתקנות ואסדרה, שאותם שונאים העסקים הגדולים. עורכי דין מובילים בתחום המיסים אמרו בעבר לשרמן, כי העדר אסדרה משפיע על ההחלטה היכן למקם מפעל הרבה יותר מאשר הטבות המס. אם התקנות יישארו בתוקף בארה"ב, ייתכן מאוד שלחברות הרכב עדיין יהיה כדאי להותיר את הייצור במקסיקו ולהעלות את שכר העובדים שם – ואז להעלות את מחיר המכוניות ולהאשים את הממשל.
