דונלד טראמפ אומנם התייחס בביטול לג'ון מקיין וטען שלא ניתן לראות שבוי כגיבור, אך הגנרל בדימוס הרברט מק'מאסטר – שהיה יועצו של טראמפ לביטחון לאומי – חושב אחרת, כפי שמלמד מאמר שפרסם ב-Foreign Affairs לקראת הלוויתו של הסנאטור הבכיר.
פילוסוף המלחמה הפרוסי קרל פון-קלאוזביץ כתב בראשית המאה ה-19, כי יש שני סוגים של אומץ: גופני ומוסרי. למקיין היו שני הסוגים. האומץ הגופני בא לידי ביטוי ב-23 הגיחות המבצעיות שביצע בשמי צפון וייטנאם ובמיוחד ב-5.5 שנותיו האיומות בשבי. שיאו של האומץ היה כאשר סירב להשתחרר בלא חבריו והעדיף להישאר עימם, כדי למנוע מצפון וייטנאם ניצחון תעמולתי.
שנים לאחר מכן המשיך מקיין להפגין אומץ מוסרי. לעיתים קרובות הוא לא התיישר עם מפלגתו ומעולם לא קבע את עמדותיו לפי סקרי דעת קהל. הוא סירב לתקוף אישית את יריביו, אפילו כאשר הפלגנות קרעה את ארה"ב. כל אלו היו נטועים באמפטיה שלו לבני האדם באשר הם.
אותן תכונות באו לידי ביטוי בתחום מדיניות החוץ, כותב מק'מאסטר. מקיין שאף להגיע להבנות עם מדינות דומות לארה"ב והבין היטב את השפעתם של עימותים על בטחונה הלאומי של ארה"ב. הוא יצא לסיורים בחו"ל – תמיד בראש משלחות של שתי המפלגות – וביקש להבין את העימותים בעירק ובאפגניסטן מנקודת המבט של עמיהן: שוב אותה אמפטיה.
פסיכולוגים אומרים שיש קשר בין אמפטיה להומור – ומקיין הוכיח זאת. התבונה החדה שלו, שבאה לידי ביטוי בהומור עצמי ובעקיצות טובות לב כלפי הצד האחר, הייתה הבסיס עליו בנה ידידות שחצתה גבולות פוליטיים ולאומיים. התכונות הללו, לצד האנרגיה הבלתי-נדלית שלו, סייעו לו להשיג תמיכה דו-מפלגתית במקומות בהם אחרים נכשלו.
פעולת האמפטיה הדרמטית ביותר של מקיין הייתה לחצו לנמרל את היחסים עם צפון וייטנאם. בשנת 1994 הוא חתם יחד עם
ג'ון קרי על הצעת חוק שקראה לשים קץ לעיצומים הכלכליים על האנוי והוא ביקר במדינת שביו למעלה מ-20 פעם. מי שהיה האחראי לכליאתו ולעיוניו, הילל השבוע את קשיחותו ועמידתו האיתנה – תכונות שלדברי מק'מאסטר נבעו בין היתר מגאווו של מקיין בארצו ומתחושת ה
כבוד של קצינים בצי.
גאוותו של מקיין בערכיה של ארה"ב הובילה אותו, ב-30 שנותיו בסנאט, לפעול לשחרורם של בני אדם מכבלי הדיכוי ולקדם ממשלות ייצוגיות המבוססות על זכויות הפרט, החרות ושלטון החוק. היא גם גרמה לו לפעול לכך שארה"ב תצליח בהתמודדויות הגדולות שניצבו בפניה. מקיין פעל להבטיח שלארה"ב יהיה צבא חזק ומוכן, ככלי הטוב ביותר לשמירת השלום. גם כאשר הדבר לא היה באופנה, הוא קרא לפעול למען ניצחון בעירק ובאפגניסטן.
באותה מידה, היה מקיין תקיף בעמדתו לפיה יש להילחם במסע התעמולה, הדיסאינפורמציה והחתרנות הפוליטית של
ולדימיר פוטין בארה"ב ובאירופה. הוא היה חסר פשרות בהגנתו על הדמוקרטיה ובהתייצבותו נגד העריצות. הלהיטות שלו חשפה מדי פעם את מזגו הידוע, אבל המזג הזה תמיד היה מכוון כלפי אלו שאיימו על היקר לו ביותר: החרות, החופש והערכים האנושיים.
שמו של מקיין מעלה מילים כמו אומץ, אמפטיה, גאווה ונחישות. עמיתיו האמריקנים ואזרחי העולם החולקים את אותם ערכים, הם שצריכים לפעול על-מנת להבטיח את מורשתו – מדגיש מק'מאסטר. האם נמצא את האומץ להתעמת עם אלו המפיצים בורות ושנאה ומשתמשים בהן כדי להצדיק אלימות נגד חפים מפשע? האם נפגין את האמפטיה הדרושה כדי להבין את האחר, לבנות גשרים בין-מפלגתיים ולחלוק מתוך כבוד הדדי? האם האמריקנים יציתו מחדש את גאוותם בהיותם אומה אחת המחויבת לעקרונות החופש, זכויות הפרט ושלטון החוק? האם ארה"ב תפגין נחישות בחיזוק מוסדותיה הדמוקרטיים ובקידום החופש והשגשוג בבית ובחו"ל? מקיין כבר לא נמצא כדי לסייע במשימות אלו, אך מק'מאסטר קורא לשאוב השראה מזכרו ולפעול כדי להבטיח את מורשתו של גיבור אמריקני.
