יש המוצאים דמיון בלתי מחמיא בין עמק הסיליקון לבין
וול סטריט, בדמות תאוות הבצע התופסת מקום הולך וגדל. הדבר בא לידי ביטוי לא רק בהתייקרות החיים באזור המפרץ, אלא גם בכסף שזורם אליו. למשל: סופט-בנק היפני גייס 100 מיליארד דולר לקרן טכנולוגיה, סכום הגבוה מזה שגייס אשתקד כל ענף ההון-סיכון האמריקני. וכמו בוול סטריט (וגם בהוליווד), בעמק הסיליקון יש אפליה מגדרית ברורה: רק 2% מהשקעות ההון-סיכון הופנו אשתקד לחברות הזנק שהוקמו בידי נשים.
חברות הזנק צעירות מתקשות, ולעיתים אינן יכולות, להתמודד בעולם מוטה-הכסף הזה, כותב אקונומיסט. הקמת חברת הזנק ממילא אינה הגיונית, משום שהסיכוי להצליח הוא קטן מאוד. כאשר חברות צעירות יכלו להרשות לעצמן לשכור משרדים ועובדים מוכשרים, היו תמיד מספיק בעלי חלומות שהעזו לנסות. במחירים של היום - התמונה שונה לחלוטין. חברות רבות בעמק מפגרות כיום בשיעור של עד 15% במימוש תוכניות גיוס כוח האדם - מה שפוגע בסיכויי ההישרדות שלהן. וזה לא נעשה יותר קל לאורך הדרך: חברה המעסיקה 500 עובדים וזקוקה ל-7,000 מ"ר בסן פרנסיסקו, תוציא 62.4 מיליון דולר לשנה - יותר מאשר בכל מקום אחר בארה"ב ובקנדה.
ריכוז הכשרונות בחברות הגדולות פוגע לא רק בחברות ההזנק. זה רע גם לגיוון הטכנולוגי העתידי, טוען אקונומיסט. אנשים מוכשרים עדיין יכולים להשיק פרויקטים פראיים בתוך חברות הענק, אך לבטח לא באותו היקף בו היו עושים זאת בחברות הזנק עצמאיות. גם זה מצב דומה לזה ששרר באזור בוסטון כאשר איבד את הפסגה לטובת עמק הסיליקון.
סיבה נוספת לירידת מעמדו של אזור בוסטון הייתה שהוא התבסס על מוליכים-למחצה - תעשיה שאיבדה את חשיבותה. יש החוששים שזה מה שיקרה לעמק הסיליקון בשל התמקדותו בסמארטפונים ובמדיה חברתית שהם כבר בני למעלה מעשור. גם אם חברות הענק יבינו זאת וינסו לשנות את המסלול, זה לא יהיה קל; גמישות ככל שיהיו, הן לא יכולות לעשות הכל. אם העוד-יותר-חדש - כמו למשל מיחשוב הענן - יפרוץ במקום אחר, יפחתו יתרונותיו של עמק הסיליקון.
קיומן של חברות ענק מניב כמובן גם יתרונות, ולא רק "איזורי הרג". כאשר הן דואגות לעצמן, גם שכניהן יוצאים נשכרים. אבל הבעיות הפוליטיות הגדולות ביותר לחברות הטכנולוגיה האמריקניות נמצאות הרחק מאזור המפרץ ומחוץ להישג ידיהם של טובי השתדלנים. הן נמצאות בבית הלבן, וליתר דיוק - במדיניות ההגירה של
דונלד טראמפ.
למעלה ממחצית מחברות ההיי-טק האמריקניות הוקמו בידי מהגרים או ילדי מהגרים. אבל למרות פעילות שתדלנית נמרצת של החברות בענף, הממשל קבע כללים המגבילים מאוד את מספר עובדיהן הזרים שיקבלו ויזות. כמה מהחברות סובלות מסחבת של עד 18 חודשים בשכירת
עובדים זרים. סטודנטים זרים מקבלים תארים בארה"ב וחוזרים הביתה - מרצונם או בניגוד לו. רנדי קומיסר, איש קרן הון סיכון, קובע נחרצות: "אם תשאל אותי בעוד עשר שנים מדוע עמק הסיליקון כשל, התשובה תהיה: בגלל שדפקנו את ההגירה".
ענקי הטכנולוגיה גם לא הצליחו עד כה לפתור כמה מהבעיות הספציפיות של העמק. הפוליטיקאים של סן פרנסיסקו אינם מקדמים בניית דיור בר-השגה, ובמקום זאת מתווכחים על חוק שיאסור על החברות להפעיל חדרי אוכל, כך שהעובדים ייאלצו לאכול בעסקים המקומיים. בשום מקום לא מוקמים פרויקטים שיקלו על ההגעה לעמק ממקומות מרוחקים יותר, בהם הדיור זול יותר. מה כן יש? אוטובוסים יוקרתיים המסיעים את העובדים מהבתים היקרים אל מתחמי החברות.
