המלחמה העירקית הבאה?

בשנה שעברה הכריזה ממשלת עירק שניצחה את דאעש – אבל ההכרזה הזאת הייתה מוקדמת מדי: לא רק משום שהארגון ממשיך לפעול, אלא גם ובעיקר משום שהגורמים שהביאו לצמיחתו נותרו בעינם. חוסר היכולת של האליטות העירקיות לענות על הצרכים הבסיסיים של אוכלוסייה שדוכאה קשות ונפגעה במלחמה, וחוסר היכולת ליצור מסגרת פוליטית לאומית מאחדת, עלולים לסלול בקרוב את הדרך למלחמת אזרחית נוספת על השליטה במדינה – מזהיר ראנג' א-דין ב- Foreign Affairs עירק הייתה אמורה לפתוח דף חדש בתולדותיה אחרי הבחירות לפרלמנט בחודש מאי האחרון, תוך שהמערכת הפוליטית מתנערת מהקיטוב, השחיתות העמוקה והאלימות. בפועל המצב החמיר, במיוחד בזירת השחיתות. לאחר ההפגנות התקיימו הפגנות המוניות בבצרה, האחראית ל-80% מתפוקת הנפט ולהכנסות ממשלתיות של 7 מיליארד דולר בחודש; כוחות הביטחון הגיבו בכוח קטלני. השילוב של אוכלוסייה מתוסכלת וממשלת חסרת אונים הוא היוצר את המצב המסוכן הנוכחי. לצד הקיטוב הפוליטי והחברתי, עירק סובלת מריבוי של כלי נשק וארגונים צבאיים, מהעדר מוסדות אזרחיים מתפקדים ומעודף של רשויות מתחרות. איזורים רבים מצויים מחוץ לשליטת הממשלה, כולל הדרום השיעי בו הכוח מתחלק בין מפלגות, מיליציות, שבטים ואנשי דת. מאז 2003 התמקד המאבק בעירק בין הסונים והשיעים. השלב הבא יהיה ככל הנראה בין האליטה החזקה והעשירה לבין הפלגים השיעים השולטים בממשלה, צופה א-דין. כאשר דאעש החל לפעול ב-2014, היא מילא חלל פוליטי ואידיאולוגי שעודנו קיים. הוא יצא נשכר מדחיקת רגלי הסונים ומהמיאוס כלפי השחיתות וחוסר התפקוד של הממשלה בבגדד. הגורמים הללו נותרו בעינם, אך א-דין סבור שהסונים לא ייצאו לקרב בעתיד הקרוב; הם מצולקים ומדממים מלחימה פנימית בין דאעש, אל-קאעידה וכוחות שבטיים ומן הלחימה נגד ארה"ב, כוחות הביטחון העירקיים ומיליציות שיעיות. זו הסיבה שלדעת א-דין מלחמת האזרחים הבאה בעירק תהיה פנים-שיעית, בין הגורמים השולטים במדינה מאז 2003. המיליציות השיעיות חזקות יותר מאשר הצבא, אשר קרס בצורה מבישה מול דאעש ב-2014. הן אינן כפופות לממשלה, אך חדרו לשורותיה ומשתמשות בשירותיה. המיליציה החזקה והוותיקה ביותר, בריגדת באדר, שולטת בפועל במשטרה ועומדת בראש משרד הפנים מאז 2003. לאחר נפילתו של סדאם חוסיין, היא ניהלה קרבות קשים נגד איש הדעת האנטי-מערבי מוקטדה א-צאדר ומיליציית צבא המהדי שבראשותו. למפלגת השחר המוסלמי של ראש הממשלה, חיידר אל-עבאדי, אין מיליציה משלה אבל היא מנצלת את שליטתה בצבא כדי לדכא את יריביה, והיא גם חימשה קבוצות שבטיות. מאז 2003 היה צורך בתיווך אינטנסיבי מצד מנהיגים פוליטיים ודתיים כדי ליישב סכסוכים אלימים בתוך העדה השיעית, ולעיתים אף התערבה בהם אירן. עימות רחב היקף בתוך העדה נמנע עד כה רק משום שעירק הייתה נתונים במאבק מול הסונים – אל-קאעידה ולאחר מכן דאעש. המאבק על השליטה במשאבי המדינה הופך כעת במהירות למשחק סכום אפס. הסיעות השיעיות אינן יכולות להמשיך ולחלק אותם ביניהן תוך הפרחת הבטחות סרק לאוכלוסייה. הדרישה העממית לרפורמה היא כה דחופה, עד שאפילו הממסד הדתי החל להעלות אותה. תמונת המצב הפוליטית והביטחונית בעירק השתנתה בצורה משמעותית מאז 2003. על הנייר, המדינה שולטת ב-100,000 אנשי מיליציית-הגג "גיוס הכוחות הלאומיים" שהוקמה לאחר נפילת מוסול; בפועל אירן היא המכווינה אותה. המיליציה גדלה בקצב כה מהיר, עד שבקרוב היא עשויה להאפיל על הצבא. בראשה עומד האדי אל-עאמרי, מפקד מיליציית באדר, והיחסים בינו לבין אל-עבאדי – המפקד העליון של הכוחות המזוינים – הורעו מאוד. ראוי לציין, כי הכוחות האמריקניים בבגדד ובבצרה הותקפו, כולל בשבוע שעבר, בידי מיליציות המגובות בידי אירן. מיליציית-הגג הזהירה את הצבא מפני התערבות בזירה הפוליטית, ובכל מקרה – מעיר א-דין – הצבא יובס אם יילחם נגדה. המיליציות השיעיות עברו שינוי חד והפכו לתנועות חברתיות-פוליטיות חמושות ופופולריות, הפעילות בהצלחה גם בתחום הפוליטי כפי שהוכיחו הבחירות האחרונות. מיליציית-הגג לא רק מאומנת ומצוידת טוב יותר מאשר יריבותיה, אלא גם נהנית מאהדה בשטח בזכות הצלחותיה בשדה הקרב והקשר האותנטי שלה לתושבים. הצבא, לעומת זאת, נתפס כמושחת וחסר יעילות. התנאים המבניים בעירק הם כאלו, שיריבויות פוליטיות עתיקות יומין עלולות בהחלט להתדרדר למלחמת אזרחים כוללת. אבל לעירק יש עוד סיכוי אחד לשמור על השלום, מדגיש א-דין. איש המפתח הוא המנהיג הדתי העליון של השיעים במדינה, האייתולה עלי סיסטאני, אשר מאז 2003 מצליח למנוע עימות פנים-שיעי. בשנת 2014 הוא הביא להדחתו של נורי אל-מליכי מראשות הממשלה ולמינויו של אל-עבאדי במקומו, כמו גם לגיוס מתנדבים נגד דאעש. על-פי המסורת העירקית, האייתולה מתערב רק לעיתים רחוקות בזירה הפוליטית, וכאשר הוא עושה זאת – הדבר מלמד על עוצמתו של המשבר. הממסד הדתי בראשותו והרשת החברתית שיצר מצויים בעמדה הטובה ביותר כדי לקדם את הרפורמות להן זקוקה עירק, ולהגן על הפוליטיקאים ועל המנהיגים החברתיים המתונים – אלו שהושתקו בידי הנשק והכסף. אין לעירק הרבה אפשרויות אחרות למנוע את מלחמת האזרחים הבאה, מסיים א-דין.