אחד הצעדים הבינלאומיים הראשונים של הנשיא
דונלד טראמפ היה הוצאתה של ארה"ב מהסכם פריז בנושא שינוי האקלים, בנימוק שהוטלו עליה חובות ניכרות שלא הוטלו על מדינות אחרות. דוח של האו"ם, הבנק העולמי וארגון
OECD שפורסם אתמול (יום ג', 25.9.18) מעלה, כי רוב מדינות העולם אינן ממלאות את התחייבויותיהן על-פי ההסכם. חמור מזאת: לפי המצב הנוכחי, תחנות כוח הנמצאות בבנייה ובתכנון יכפילו את פליטת גזי החממה במגזר זה, ומעט מאוד נעשה כדי לעבור לאנרגיות ירוקות.
הדוח קובע, כי שלוש שנים לאחר חתימת הסכם פריז, הרוב המכריע של המדינות החתומות עליו לא נקטו צעדים הדרושים כדי להתמודד עם הסכנות הגוברות הקשורות לאקלים. פליטת גזי החממה עולה שוב, בניגוד למטרתו העיקרית של ההסכם – להפחית אותה. המדינות החברות ב-OECD חייבות להתחיל להתייחס ברצינות להעברת משקיהן למודל מעוט פחמן ולהפסיק להשקיע בפרויקטים עתירי גז זה.
רק תשע מבין 180 המדינות החתומות על ההסכם דיווחו לאו"ם על תוכניותיהן להפחית את פליטת הפחמן עד 2050. לעומת זאת, הממשלות השונות מסבסדות מדי שנה ב-500 מיליארד דולר את ענפי הנפט, הפחם והגז – שכולם מזהמים את הסביבה – ורובן לא השתחררו מתלותן התקציבית במיסים על דלקים מאובנים (ובראשם נפט). הממשלות גם לא עושות שימוש מספיק במימון ציבורי על-מנת להשקיע בתשתית וביזמות דלות-פחמן.
כדי להגשים את יעדי הסכם פריז, קובע הדוח, יש להגיע בהקדם האפשרי לשיא השימוש בפחמן דו-חמצני ולהתחיל ירידה מהירה כדי להגיע לגידול נטו של אפס או למטה מכך במחצית השנייה של המאה. אומנם נרשמה התקדמות מסוימת בהעמדת המימון לאנרגיות ירוקות – למשל: שוק האג"ח לענף זה גדל ב-1,000% בשנים 2017-2012 – אבל הרבה מאוד עוד נותר לעשות, כדי שיושג המימון הדרוש להפחתת הזיהום.
הדוח מציע דרכים לשלב את המגזר הפרטי במימון הפרויקטים הדרושים למימוש הסכם פריז. לדברי מחבריו, הדבר צריך להיעשות באמצעות תכנון טוב יותר, שילוב ההיבטים האקלימיים בהחלטות התקציביות וברכישת פרויקטים דלי-פחמן בידי המגזר הציבורי.
חישובי OECD מעלים, כי התוצר העולמי יגדל בשיעור של עד 5% בשנת 2050, אם ההשקעות בתשתיות יוסטו לעבר פרויקטים דלי-פחמן בשילוב רפורמות לעידוד הפחתת השימוש בגזי חממה – בעוד הימנעות מצעדים אלו תציב סיכון בפני הצמיחה העולמית. התחזית האופטימית מביאה בחשבון גם את הפחתת הסיכון לפגעי טבע בשל שינויי האקלים. אבל למרות כל זאת, הממשלות עשו מעט כדי להביא להעדפת חלופות דלות-פחמן על פני אלו העתירות בו.
אחת הסיבות המרכזיות להמשך השימוש בפחמן, מראה הדוח, היא העובדה שהוא זול מאוד. בדיקה ב-42 מדינות העלתה, כי 46% מהשימוש העולמי בפחמן איננו ממוסה כלל, ורק 12% ממוסים בסכום השווה או העולה לנזק הסביבתי המוערך – 30 אירו לטון של פחמן דו-חמצני. המחברים מזהירים, כי בקצב הזה – המיסוי על פחמן יגיע לגובה הנזק רק בשנת 2095.
