אזור Permian Basin במערב טקסס וניו מקסיקו מצוי בשנה השישית של זינוק אדיר בתפוקת הנפט, תודות לטכנולוגיות קידוח חדישות המאפשרות לחדור לעומק הקרקע בשטח של 150,000 קמ"ר. התפוקה באזור מתקרבת לזו של אירן – השלישית בגודלה מבין חברות אופ"ק – אבל ייתכן שזה כבר השיא. הגידול בתפוקה הואט בשל מחסור בצינורות, עובדים, חשמל ודרכים. הרבה מאוד תלוי בשאלה האם מדובר במכשולים זמניים או בירידה ארוכת טווח, כותב ביזנסוויק.
אזור זה הוא שהפך את ארה"ב למעצמת-על בתחום האנרגיה. התפוקה בו הוכפלה בארבע השנים האחרונות ויכולה לעלות ב-50% נוספים עד 2023, ולהביא את ארה"ב להיקף דומה לזה של סעודיה ורוסיה. למצב זה יהיו השלכות כלכליות ומדיניות מרחיקות לכת. כאשר ניסה אופ"ק להיאבק באיום האמריקני בשנת 2014 על-ידי הצפת השוק בנפט במחיר של 30 דולר לחבית, הגיבו היצרנים האמריקנים בקיצוץ עלויות ובהשקעה בטכנולוגיות חדישות – והענף יצא מחוזק עוד יותר. כיום נהנים הקודחים האמריקנים מביטחון עצמי בלתי מעורער.
ההשפעה של Permian Basin על שוק הנפט העולמי, על כלכלת ארה"ב ועל האג'נדה של
דונלד טראמפ היא ברורה. ארה"ב, הצרכנית הגדולה בעולם של נפט, מייצאת כעת את הזהב השחור – לראשונה מזה 50 שנה. הדבר מאפשר לטראמפ לנהל מדיניות חוץ חופשית יותר מאשר קודמיו, בשל הפחתת התלות בנפט מהמזרח התיכון; ראו למשל את חידוש העיצומים על אירן. בשנה הבאה יספקו טקסס וניו מקסיקו שליש מהגידול העולמי בתפוקת הנפט, והתוצאות ניכרות בשטח. טקסס רשמה 21 חודשים רצופים של עלייה בתעסוקה הקשורה למגזר הנפט; חלקו של מגזר הנפט והגז בתוצר האמריקני עלה בשליש מאז 2008 ומגיע כיום ל-1.3%.
עם זאת, מזהיר ביזנסוויק, האזור מגלה סימנים של התחממות-יתר. חול, החיוני לייצוב הסלעים בעת הקידוח, התייקר ל-60 דולר לטון. נהגי משאיות משתכרים 150,000 דולר בשנה. גני הילדים מלאים עד אפס מקום. הכבישים באזור הפכו, בשל העומס העצום, לכמה מן הקטלניים ביותר בארה"ב. היישובים בסביבה אינם יכולים לשכור מספיק שוטרים ונהגי אוטובוסים לבתי הספר, משום שאינם יכולים להתמודד עם המשכורות במגזר הנפט. שרברבים, חשמלאים ואפילו עובדי מסעדות מצויים במחסור.
במקביל, מחסור בצינורות להזרמת הנפט הגולמי לבתי הזיקוק בחוף מפרץ מקסיקו מאיים לפגוע בצמיחת התפוקה לפחות עד השנה הבאה. הצמיחה ירדה ב-134,000 חביות ביום באוקטובר אשתקד ל-31,000 כעת. מייק פאפה, אחד ממומחי הנפט המובילים בארה"ב, מדברים על "שורה של בעיות לוגיסטיות כרוניות" הניצבות מעבר לפינה. "המצב די משוגע ותידרש לפחות שנה כדי שהוא ישתפר".
יש גם בעיות ארוכות טווח, ממשיך ביזנסוויק. לבארות בסלעים יש נטייה להפיק כמויות ענק בחודשים הראשונים ואז התפוקה יורדת במהירות. לכן, יהיה צורך בעוד ועוד בארות – בדומה למצב ב"עליסה בארץ הפלאות": צריך לרוץ בכל הכוח כדי להישאר במקום. המפיקות עומדות להשקיע 300 מיליארד דולר בחמש השנים הבאות במטרה להגדיל ב-50% את תפוקת האיזור. אבל הגדלת מספר הבארות יוצרת סיכון שהן יהיו קרובות מדי זו לזו, דבר שיגרום להן לאבד לחץ ולהאט את זרימת הנפט.
לאור כל אלו, ייתכן שהאתגר הגדול ביותר יהיה גיוס משקיעים. מדד האנרגיה של סטנדרד אנד פור עלה ב-42% פחות מהשוק כולו בארבע השנים האחרונות, למרות עלייה של 35% במחיר הנפט. מנהלי קרנות מתחו ביקורת על שכרם הגבוה של המנהלים בענף ודרשו חלוקת דיבידנדים והצעות רכש. ברבעון הראשון של השנה הבטיחו רוב החברות לעשות זאת, ואז הודיעו ברבעון השני על הגדלת תקציבי התפוקה. עם זאת, מאז חודש מארס נמסר על עסקות ב-30 מיליארד דולר בענף, כמעט כולן באזור Permian Basin עסקות אלו מלמדות, שהמפיקות בטוחות ביכולתן להתגבר על הבעיות קצרות הטווח.
