מרקל חלשה בבית ובחוץ

כאשר נכנסה אנגלה מרקל לתפקיד קנצלר גרמניה, ג'ורג' בוש הבן היה נשיא ארה"ב, טוני בלייר היה ראש ממשלת בריטניה וז'אק שיראק היה נשיא צרפת. 13 שנים מאוחר יותר, הודיעה מרקל כצפוי (29.10.18) שלא תתמודד בבחירות הבאות, האמורות להתקיים ב-2021. ללא ספק – סיומו של עידן. מרקל הייתה סמל ליציבות והמשכיות, כותב ג'ון הנליי בגארדיאן. הודעת הפרישה שלה באה כאשר היציבות הפוליטית והקונצנזוס באירופה מצויים בסכנה גדולה מאי פעם מאז תום מלחמת העולם השנייה. זה קורה אחרי שהמפלגה הנוצרית-דמוקרטית בראשותה ספגה שורה של מפלות – הן בבחירות לבונדסטג בשנה שעברה והן בבחירות במדינות בוואריה והסן בחודשים האחרונים. הקואליציה שלה שורדת יותר מתחת פחד מפני החלופה – התחזקות נוספת של מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" – מאשר מתוך שותפות אמיתית. במצב זה, מסביר הנליי, הודעתו של מרקל לא הייתה מפתיעה. היא הגיעה למסקנה שהאסטרטגיה הקבועה שלה – להגיע לפשרה בנושא אחד בכל פעם – גורמת כעת יותר נזק מאשר תועלת, ולכן מוטב שתוציא את עצמה מן המשוואה האלקטורלית. אבל בכל זאת מדובר בחלל משמעותי, אחרי שתרד מן הבמה מי שהובילה את ארצה ואת האיחוד האירופי דרך המשבר הפיננסי, האביב הערבי, הפלישה הרוסית לאוקראינה וגלי הפליטים. היה זה הנושא האחרון – וליתר דיוק החלטתה של מרקל לקבל מיליון פליטים, רובם מוסלמים, בשנת 2015 – שפגע קשות בסמכותה האישית ובמעמדה של גרמניה באירופה. השאלה המרכזית כעת היא האם מרקל תצליח להעביר את השרביט בצורה מסודרת. תיאורטית, פינוי תפקיד יו"ר המפלגה בעוד חודשיים יאפשר ליורש לבסס את מעמדו לקראת הבחירות בעוד שלוש שנים. אבל אירועים חיצוניים עלולים לשבש את התוכניות. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית עלולה לפרוש מהממשלה בשנה הבאה ולכפות בחירות מוקדמות. גם ההיסטוריה נגדה: שניים מקודמיה, קונרד אדנאואר והלמוט קוהל, לא הצליחו להבטיח מעבר חלק ליורשיהם. הנליי מדגיש, כי אפילו אם מרקל תצליח למנוע סיום עכור לקריירה שלה, ברור שראשי המפלגה הנוצרית-דמוקרטית יתמקדו במאבק הירושה. חולשתה של מרקל מבית תקשה עליה להנהיג את האיחוד האירופי, או לכל הפחות לייצב אותו כאשר עליו להתמודד עם הברקזיט, המשבר התקציבי באיטליה והתחזית להתחזות המפלגות הפופוליסטיות בבחירות לפרלמנט האירופי בחודש מאי. מדובר בחדשות רעות במיוחד לנשיא צרפת, עמנואל מקרון, שסיכוייו לבצע רפורמות מרחיקות לכת באיחוד נראים קלושים מתמיד. עם זאת, מעריך הנליי, שתי המדינות ושני המנהיגים ישאפו לשמור על שיתוף פעולה בהצגת קו תקיף שיפגין את היתרונות שבהישארות באיחוד האירופי וידגיש את הסיכונים הכלכליים הניכרים בפני מי שיעזוב אותו.