"אני יכול לסיים את החקירה ברגע זה", אמר
דונלד טראמפ, שעות אחדות לפני שהכריח את שר המשפטים,
ג'ף סשנס, להתפטר. אבל הוא לא יכול לפטר את ה-FBI, כותב טים ויינר בניו-יורק טיימס. הוא יכול להורות למחליפו הזמני של סשנס, מתיו וויטקר, לפטר את
רוברט מולר או לסגור את תקציבו. הוא יכול לפטר את ראש ה-FBI, כריסטופר ריי, כפי שפיטר את קודמו,
ג'ים קומי, ולשים במקומו בובה פוליטית. אבל כל עוד לא ישלח טנקים במורד שדרות פנסילבניה לבניין הובר, טראמפ לא יכול למנוע מהבולשת למלא את תפקידה.
עם כל חולשותיו, ה-FBI של המאה ה-21 נחלץ מצילו של ג'יי אדגר הובר, על האזנות הסתר וההתקפות נגד אויביו של ראש הסוכנות. במידה רבה, הבולשת של היום היא יציר כפיו של מולר, שניהל אותה בשנים 2013-2001. היא איננה כלי פוליטי שנשיאים יכולים לשחק בו, נקודה. היא עצמאית לחלוטין. ברגע בו נפתחה חקירה – יש לה דינמיקה משלה. הבולשת התמודדה עם חמישה נשיאים שחשבו שיוכלו להתגבר על החוק: ריצ'רד ניקסון בפרשת ווטרגייט, רונלד רייגן בפרשת אירן-קונטרס,
ביל קלינטון בפרשת לוינסקי,
ג'ורג' בוש הבן אחרי 9/11 וכעת דונלד טראמפ. את ארבעת הקודמים היא ניצחה.
הבולשת יכולה לחקור עבירות של נשיאים בעזרת כוח החקירה העצום שלה, המאפשר לה להוציא צווים ולהחרים מסמכים אפילו באגף המערבי של הבית הלבן, בו נמצאים משרדיהם של הנשיא ובכירי עוזריו. "אני לא נוכל", אמר ניקסון. "לא סחרנו בנשק תמורת בני ערובה", אמר רייגן. "לא קיימתי יחסי מין עם האישה הזאת", אמר קלינטון. ה-FBI הוכיח שהם שיקרו. טראמפ עשוי להיות הבא בתור.
בוש לא הצליח להתמודד מול מולר, כאשר זה יצא נגד האזנות סתר בלתי חוקיות בעקבות 9/11. הוא הודיע שהבולשת לא תשתתף במבצע ואיים להתפטר אם יימשך (קומי וריי הצטרפו לאיום); בוש נסוג. קלינטון לא יכול היה למנוע מה-FBI לערוך לו בדיקת דנ"א שהוכיחה שהוא שיקר לגבי יחסיו עם לוינסקי; קלינטון הועמד לדין בסנאט וזוכה. רייגן לא יכול היה למנוע מהבולשת לפשוט על משרדי המועצה לביטחון לאומי ולמצוא הוכחות לסחר הנשק הבלתי-חוקי עם הקונטרס ואירן; 12 איש הועמדו לדין, אך נחונו בידי ג'ורג' בוש האב.
אפילו ניקסון לא הצליח להכניע את הבולשת, והוא בהחלט ניסה – מזכיר ויינר. הובר מת במאי 1972 – שישה שבועות לפני הפריצה לווטרגייט – וניקסון מינה במקומו את פטריק גריי, נאמנו הפוליטי. ניקסון ניסה לשבש את חקירת ווטרגייט בידי ה-FBI כאשר הורה ל-CIA לטעון שהיא פוגעת בביטחון המדינה. גריי השמיד ראיות על הקשר בין הבית הלבן לבין הפורצים, אבל סוכניו לחמו בכל כוחם נגד נסיונו לחתור תחתיהם.
לא פחות מחמישה מבכירי הבולשת הפכו למדליפים, ובראשם המשנה למנהל, מארק פלט – הלא הוא "גרון עמוק". הם קיבלו החלטה קבוצתית מודעת לעשות זאת, משום שהבית הלבן שיבש את החקירה. הסוכנים הימרו את פיהם של הנשיא, שר המשפטים וראש הבולשת, והמשיכו ללכת בעקבות הראיות נגד ניקסון ועוזריו (כולל שר המשפטים עצמו, ג'ון מיצ'ל). ניקסון פיטר את התובע המיוחד ואת בכירי משרד המשפטים, אבל מחליפיהם המשיכו בחקירה.
אם טראמפ יילך בדרכו של ניקסון – המובילה לאבדון, מזהיר ויינר – ה-FBI לא יזוז מהתיק. טראמפ עשוי להילחם נגד החוק, אבל בסוף – החוק מנצח. הבולשת עוסקת בתיק מזה שנה וחצי. יש לה סמכות לדרוש את דוחות המס והמסמכים העסקיים של טראמפ. הודאתו של
מייקל כהן לימדה, שכספו של טראמפ שימש לעבירות על חוק מימון הבחירות. כהן יודע הרבה על ניהולה של קבוצת טראמפ;
פול מנפורט יודע הרבה על ניהול הקמפיין שלו. מידת שיתוף הפעולה שלהם עשויה להיחשף בחודשים הקרובים בטיעונים לעונש במשפטיהם.
סוכני הבולשת אספו הררי חומרים עבור מולר ועבור הפרקליטים הפדרליים המנהלים את התיקים הפליליים נגד כהן ומנפורט בוושינגטון, וירג'יניה וניו-יורק. הם יודעים על טראמפ הרבה יותר מכפי שידוע לציבור. את הראיות אפשר לשמור בכוננים ניידים, אותם לא ניתן למחוק או לגרוס אפילו בהוראה של הנשיא. אפילו אם וויטקר ינסה לקבור את הדוח של מולר, לא ניתן יהיה להעלים את העובדות והראיות שאספה הבולשת. הדמוקרטים בקונגרס, באמצעות הרוב שלהם בבית הנבחרים, יוכלו להוציא צווים ולקבל אותן, ואף לזמן את מולר לעדות.
החקירה שמנהלים מולר וה-FBI היא רחבת חזיתות: הפרת חוקי מס, הפרת חוקי בחירות, הטרדת עדים,
הלבנת הון ושיבוש הליכים. טראמפ חשוף תיאורטית לסיכון לפחות לגבי חלק מעבירות אלו. כל עוד הוא מכהן כנשיא, ניתן להעמידו לדין רק בפני הסנאט; אבל האזרח טראמפ עלול למצוא את עצמו על ספסל הנאשמים.
