פייר פדרסן: מאוסלו לדמשק

מלחמת האזרחים בסוריה נמשכת שמונה שנים – שנתיים יותר מאשר מלחמת העולם השנייה. השלכותיה על האוכלוסייה היו איומות. בסוריה גדל דור שלם שאינו מכיר שום מציאות אחרת. 6 מיליון סורים נעקרו מבתיהם, 5 מיליון נוספים נאלצו לעזוב את המדינה. כמעט 14 מתוך 22 מיליון תושבי סוריה זקוקים לסיוע הומניטרי. הפשעים נגד האנושות שבוצעו בה כוללים שימוש בנשק כימי, עינויים, הרעבה, רצח המוני ואונס. העיתונאית ג'אנין דה-ג'יובאני מזהירה, במאמר ב-Foreign Affairs, כי המלחמה בסוריה עלולה להפוך לדמויית מלחמת האזרחים בלבנון שנמשכה 17 שנים, הרסה את המדינה ועלתה בחייהם של 150,000 אזרחים. אם היא תימשך כל כך הרבה זמן, בסוף לא יישאר את מי להרוג. איש אינו יודע מהו מספר ההרוגים בסוריה; האו"ם הפסיק לספור ב-2016, אך ההערכות נעות סביב 500,000. בתחילת החודש נכנס הדיפלומט הנורבגי פייר פדרסן – שנטל חלק במגעים שהובילו להסכם אוסלו – לתפקיד נציג האו"ם לסכסוך בסוריה. הוא החליף את הדיפלומט האיטלקי-שבדי סטפן די-מיסטורה, שניסה לשווא במשך ארבע שנים להפסיק את המלחמה. מה שעשוי לפעול לטובתו של פדרסן הוא הזמן: כל הצדדים – האופוזיציה, המשטר, רוסיה, חיזבאללה, ארה"ב, טורקיה – מותשים, ואולי כעת ניתן יהיה לנהל מו"מ. די-מיסטורה נתקל במכשול בלתי עביר: בשאר אסד כשמאחוריו ולדימיר פוטין. "מעולם לא ראיתי מלחמה כל כך צינית", אמר לדה-ג'יובאני בשנת 2015: שני הצדדים מעדיפים להקריב את אנשיהם-שלהם ולא להתפשר. הוא ניסה הכל: הפסקות אש, מו"מ, חוקה חדשה – ונכשל. מלחמות מסתיימות בכוח, בהתשה או במו"מ. כל מה שיסיים את המלחמה בסוריה, חייב להיות הסדר שיחזיק מעמד ולא יחזיר את היריבים לשדה הקרב. ויליאם זרטמן, מומחה נודע לניהול מו"מ, כתב: "הסכם לסיום מלחמה הוא למעשה ההכנה למלחמה הבאה, אלא אם כן הוא מטפל בגורמים שהביאו לפרוץ המלחמה הקודמת ויוצר סדר פוליטי חדש כדי למנוע את הישנותם". פדרסן ירש אופוזיציה מרוסקת ורודן עקשן ורצחני המסרב לעזוב. לדעת דה-ג'יובאני, כל הסכם חייב לכלול את עזיבתו של אסד, שידיו מלאות דם. לא ניתן להעלות על הדעת את סוריה מנסה להחלים מן המלחמה, כאשר בראשה עומד האדם שהמיט עליה סבל שכזה. הרוסים, שבידיהם מצויים הקלפים העיקריים, דורשים שאסד ימשיך להיות חלק מהתהליך הפוליטי. אבל אם פדרסן הצליח לגרום ליצחק רבין ויאסר ערפאת ללחוץ ידיים, אולי הוא יצליח לשכנע את פוטין שאסד גמור. כחלק מסיום המלחמה, מציעה דה-ג'יובאני, יהיה צורך להקים בתי משפט לפיוס (כמו ברואנדה ובדרום אפריקה), כדי להבטיח שמי שפגעו בזכויות האדם יועמדו לדין. רק הליך שכזה יכול באמת לרפא ארץ שסועת קרבות. וזה לא יקרה עם אסד בשלטון. בינתיים הסבל נמשך. אידליב, המעוז האחרון של המורדים, שוב נמצאת בקו האש של אסד. הפסקת אש שברירית הושגה כאן בחודש ספטמבר, אבל למעלה מ-20 אזרחים נהרגו מירי חיילי המשטר בשבוע שעבר לבדו. חיסולה של אידליב תמיד הייתה חלק מהאסטרטגיה של אסד – אם יש לו כזאת – ויסיים את הטיהור האתני שהוא מבצע על-ידי דחיקת הסונים לטריטוריה זעירה, אבל יסכן את 3 מיליון התושבים בעיר. לפני בדיוק 23 שנים הביא הדיפלומט האמריקני ריצ'רד הולברוק את הצדדים הלוחמנים בבוסניה לבסיס חיל-האוויר בעיר דייטון שבאוהיו. הוא ישב לשתות עד שעה מאוחרת עם נשיא סרביה, סלובודן מילוסביץ, ואיים על מנהיג הבוסנים, אלייה איזטבקוביץ, והוביל אותם להסכם. הסכם דייטון לא היה מושלם והשלכותיו מורגשות עד היום, אבל הוא סיים מלחמה עקובה מדם. המלחמה בסוריה חייבת להסתיים. לפדרסן יש עבר מוכח בניהול המו"מ הקשים ביותר על פני כדור-הארץ. אבל הוא חייב להתעקש על כך שהיא תסתיים בתנאים הנכונים: אסור שעתידה של סוריה יכלול את אסד, וחובה שהוא יכלול עשיית צדק על הפשעים האיומים שבוצעו במדינה. אחרת, המלחמה תתחדש בתוך שני עשורים ואסד חדש יופיע.