הדבר הבטוח היחיד כרגע לברקזיט הוא, שכאשר הצביעו הבריטים בסוגיה ביוני 2016, הם לא הצביעו על התוהו ובוהו המוחלט הנוכחי – כותב כריסטופר בוקר בדיילי טלגרף, בפתחו של עוד שבוע פוליטי סוער בבריטניה.
מותר להניח ש-17.4 מיליון המצביעים שתמכו בעזיבה, רצו שהדבר ייעשה במינימום של נזק לכלכלה הבריטית. מי שעמדו מאחורי קמפיין העזיבה החליטו בכוונת מכוון שלא להציג שום תוכנית מפורטת לביצועה בפועל, מתוך הנחה שבכך ימנעו ויכוחים על פרטיה. אבל בפועל, כל מה שעשו היה לדחות את הוויכוחים הללו, טוען בוקר.
כעת טוענות כל הקבוצות היריבות, שתוצאות משאל העם תמכו בתוכניות שלהן. הבעיה היא, שאף אחת מן הדעות הללו אינה מבוססת על הבנת המורכבות העצומה של הפרישה מ
האיחוד האירופי. הדבר הודגם בצורה הטובה ביותר כאשר הכריזה תרזה מיי בינואר 2017, כי בריטניה תעזוב לא רק את האיחוד האירופי אלא גם את האזור הכלכלי האירופי. המשמעות הייתה נטישת השוק המשותף ויצירת ערימה חדשה של בעיות: הגבול האירי, אובדן חלקים ניכרים מהסחר וסכנה של התרסקות מוחלטת בדמות העדר הסכם.
התוצאה של כל אלו הייתה הסכם פשרה בן 585 עמודים. מעטים מאוד קראו אותו, שלא לומר הבינו אותו. אבל השורה התחתונה שלו מוזרה מאוד: מיי הסכימה לא רק שבריטניה תישאר לפרק זמן בלתי מוגדר במעטפת המכס, אלא גם שכל הקלפים יהיו בידי האיחוד – החל מקביעת כללי ההתייעצות עם בריטניה וכלה במועד פקיעתו של הסכם הפשרה. בריטניה הסכימה אפילו להחיל על עצמה את סדר היום האירופי בתחומי האקלים והאנרגיה.
לדברי בוקר, זו הסיבה לכך שכאשר חזרה מיי על המנטרה הקבועה שלה – "אנחנו נוטלים בחזרה את השליטה על חוקינו" – היא נתקלה בתגובות לעגניות. אין פלא שההסכם עורר תגובות נזעמות מכל קצווי הקשת הפוליטית. הסיכויים שלו לקבל את אישור הפרלמנט הם אפס. הקבינט שלה מתפרק, ומיי הכניסה את בריטניה למשבר חסר תקדים – מאשים בוקר.
בוקר מפנה את תשומת הלב גם לנקודה ספציפית שלא טופלה בהסכם הנוכחי: זכויות הדיג הבריטיות. לדבריו, כבר בשנות ה-90 הוא תיעד את הטרגדיה שהייתה מנת חלקו של ענף הדיג הבריטי בשל מדיניותו של האיחוד, ענף שהיה פעם המוביל באירופה. ממשלת בריטניה כנראה אינה ערה לעובדה, שרוב זכויות הדיג באירופה שייכות כעת לחברות זרות (25% מהן נמצאות בידי חברה הולנדית אחת), ושלפי החוק הבינלאומי – בריטניה תוכל לקבל אותן חזה רק אם תשלם מיליארדי ליש"ט כפיצוי לאותם בעלים. חוץ מזה, לבריטניה כבר אין היכולת הטכנית לנהל לבדה את זכויות הדיג ואת כלי השיט הדרושים כדי להגן עליהן. ושלישית, בבריטניה כבר אין מספיק דייגים כדי לנצל הזדמנויות חדשות בתחום, אם יהיו כאלה.
באופן טבעי, מה שמתרחש בבריטניה הותיר את האיחוד האירופי באי-ודאות בלתי אפשרית. מנהיגיו לא הספיקו לשבח את ההסכם כפריצת דרך, ומיד ראו את ממשלת בריטניה שוקעת לתוהו ובוהו המוביל לכך שלא ניתן לנהל איתם שום מו"מ נוסף. תתכוננו לא רק לעוד שבועות וחודשים של כאוס, מזהיר בוקר, אלא לשנים גרועות עוד יותר.
