כיצד פושטים את הרגל? בהדרגה ולאחר מכן בבת אחת, כתב ארנסט המינגוויי. זה הסיפור של הברקזיט, קובע פיליפ סטיבנס בפייננשל טיימס. משאל העם ב-2016 רוקן את בריטניה מאנרגיה, יעדים והשפעה בינלאומית. זה קרה בהדרגה. רבים לא שמו לב. כעת, לפתע, הסוף נראה באופק. והוא עלול להיות גרוע עוד יותר מאשר פשיטת רגל.
ועדות בווייטהול מתכוננות למנוע מצב חרום לאומי. משרד הבריאות מזהיר שהוא עלול להיוותר בלא תרופות. מטוסים עלולים להיות מקורקעים. חדרי העסקות בבנקים עלולים להיסגר. נמל דובר נמצא בסכנת שיתוק. המדפים במרכולים יתרוקנו בתוך שלושה ימים. אלו רק דוגמאות למחיר שתשלם בריטניה אם תצא מ
האיחוד האירופי ללא הסכם.
התומכים בברקזיט-מירבי אוספים חתימות כדי להפיל את תרזה מיי. מתאבדי הקמיקזה הללו טוענים, כי ההסכם אליו הגיעה יהפוך את בריטניה ל"מדינה וסאלית". לשיטתם מוטב להציב מישהו משלהם במספר 10, להניף אצבע משולשת כלפי בריסל ולהתרסק ב-29.3.19. בריטניה ניצבה בעבר לבדה, הם מכריזים. ואילו ג'רמי קורבין מעוניין יותר להילחם באימפריאליזם המערבי מאשר לדאוג לבריטניה, וטוען שהאיחוד האירופי הוא מזימה נגד הפועלים. הברקזיסטים לכודים בזכרונות האימפריה; קורבין – בסוציאליזם המהפכני של שנות ה-70.
אם כל זה לא היה רציני כל כך, זה היה מצחיק – טוען סטיבנס. בריטניה הורסת את יחסיה הכלכליים והמדיניים עם היבשת אליה היא משתייכת, שנדרשו 40 שנה כדי לבנות אותם. החברות באיחוד האירופי נמצאת בליבת האומה והייתה עמוד היסוד של מדיניות החוץ.
משאל העם פילג את האומה הבריטית ואת הקהילות מהן היא מורכבת. הוא הפיח רוח חיים בלאומנות אנגלית מכוערת ונתן דחיפה מחודשת לבדלנים הסקוטים. הצעירים, הסקוטים, הצפון-אירים, לונדון, הערים הגדולות ואנשי המקצוע האמידים תמכו ברוב גדול בהישארות. המבוגרים והפחות-מצליחים באיזורי הכפר – שהם הרוב באנגליה ובוולס – תמכו בעזיבה. רוב חברי הפרלמנט תמכו בהישארות, וכעת הם מתבקשים להצביע בעד עסקה שלדעתם נוגדת את האינטרס הלאומי.
העסקה אליה הגיעה מיי היא גרועה, סבור סטיבנס. אבל לא משום שהיא מותירה קשרים בין בריטניה לבין האיחוד ולא בשל שאלת הגבול בין אירלנד לצפון אירלנד, אלא משום שהיא מקריבה חלק ניכר מן היתרונות שבחברות באיחוד תמורת ניסיון ריק מתוכן "לקחת בחזרה את השליטה". משמעותה של "שליטה" היא לפעול למען האינטרס הלאומי; הפרישה מהאיחוד עושה את ההפך.
ההסכם קובע רק באופן זמני את ההסדרים הכלכליים. בעוד שנה-שנתיים שוב יעמדו הצדדים על-פי תהום. אבל לצידה של מיי יש בעל ברית חשוב: הסכנה של "לפתע" – של תוהו ובוהו בנמלי הים והאוויר, של מחסור בחנויות, של מיתון. מיי אומרת: אתם יכולים לשנוא את ההסכם, אבל הוא החלופה היחידה לברקזיט מבורדק.
סטיבנס טוען שזוהי בחירה כוזבת. הפרלמנט יכול להחליט שבריטניה תבקש לדחות את מועד הפרישה ולדרוש מהממשלה לבדוק אפשרויות נוספות. אבל הוא מעריך, שאם הפרלמנט ידחה את ההסכם של מיי, הוא גם יפסיק לחפש ברקזיט מחושב. זה יהיה הכל או לא כלום: הסטטוס-קוו או שבר מוחלט.
משאל העם לא קבע לאן בריטניה רוצה להגיע. כעת ברור מה נמצא מלפנים. משאל עם חוזר יאפשר לבחור בין שתי דרכים. כן, הוא יהיה מפלג ומדמם. המצביעים עלולים להחליט לקפוץ לתהום. אבל "בהדרגה" הגיע לסוף המסלול. לפתע, בריטניה צריכה להחליט – מסיים סטיבנס.
