בסוף אוגוסט 2017 טס עורך הדין הקנדי ריצ'רד מק'לארן – מומחה לשימוש בסמים בספורט – למשרדי פיפ"א בציריך, שם קיווה להיפגש עם מריה קלאודיה רוחאס, שהייתה מעין תובעת כללית של התאחדות הכדורגל העולמית והממונה על מלחמה בשחיתות בענף.
מק'לארן רצה לשוחח איתה על ויטלי מוטקו, לשעבר שר הספורט הרוסי וחבר בוועד המנהל של פיפ"א, וראש הוועדה המארגנת של מונדיאל 2018 ברוסיה. ברשותו של מק'לארן היו מסמכים שהפלילו את מוטקו במעורבות במערכת סימום ממשלתית בארצו. אבל יומיים לפני הפגישה, היא בוטלה; רוחאס שלחה שלושה מעוזריה להיפגש עם מק'לארן.
סיפור זה – כותב השבועון הגרמני דר-שפיגל בתחקיר נרחב על הסימום בכדורגל הרוסי – מלמד עד כמה פיפ"א אינה מעונינת לדעת על בעיות בארגון ובקרב העומדים בראשו. בצד האחד שלו נמצאת רוחאס, אשר התמנתה לתפקידה במפתיע במאי 2017 בעידודו של נשיא פיפ"א, ג'יאני אינפנטינו, שביקש להיפטר מעורך הדין השווייצרי קורנל בוברלי שמתח עליו ביקורת. בצד השני נמצא מק'לארן, חוקר מיוחד מטעם הסוכנות הבינלאומית למאבק בסמים ובעל ניסיון בחקירות סמים ברוסיה.
שנה קודם לכן פרסם מק'לארן שני דוחות מטלטלים על הסימום המסיבי של ספורטאים רוסים ערב אולימפיאדת החורף שאירחה המדינה בעיר סוצ'י בשנת 2014. הם תיארו מדינה הלוחצת על ספורטאיה לרמות ולעשות כל שביכולתם, כולל בסיוע שירותי הביון שלה, כדי לנצח. הם חשפו מערכת מושחתת בה היה למוטקו תפקיד מרכזי. בפיפ"א טענו שמדובר במסע הכפשה מערבי שמטרתו למנוע מרוסיה את אירוח המונדיאל. תפקידה של רוחאס היה לבדוק את ההאשמות הללו – אך היא עשתה בדיוק את ההפך, תוך יצירת סחבת מכוונת במגעים עם מק'לארן עד שהלה התייאש והרים ידיים, קובע דר-שפיגל.
המסמכים שחושף השבועון מתעדים בפירוט רב את התכתובות בין רוחאס לבין מק'לארן בחודשים האחרונים של 2017. מק'לארן הציע שוב ושוב תוכניות עבודה לחקירת החשדות, אך זכה למענה מתחמק – אם בכלל; התוכניות שלו היו מרחיקות לכת מדי מבחינת פיפ"א. בסוף דצמבר נתנה רוחאס למק'לארן אור ירוק להתחיל בחקירה על-פי הצעתו, אך לא נחתם עימו חוזה. מק'לארן היה להוט ליצור קשר עם העד החשוב ביותר: גריגורי רודצ'נקוב, שניהל את מעבדות הסמים במוסקבה ובסוצ'י. הוא היה אחד מהמוחות מאחורי מבצע הסימום הרוסי, אבל ב-2015 החל לחשוש לחייו וברח לארה"ב, שם גילה את כל הידוע לו.
רוחאס לא מיהרה, למרות ששום דבר לא אמור היה להיות חשוב יותר מבחינתה. מק'לארן שלח עוד ועוד תזכורות. בסוף ינואר, חמישה חודשים לפני תחילת המונדיאל, שוחחו השניים בווידאו – מק'לארן בעזרת מתורגמן, משום שרוחאס הקולומביאנית אינו דוברת אנגלית. אחרי שלושה ימים פנתה לפתע רוחאס למנכ"ל הסוכנות למאבק בסמים, אוליבייה ניגלי, ושאלה האם הסוכנות תוכל לשלוח לפיפ"א שלושה חוקרים. המטרה הייתה ברורה: לטרפד את עבודתו של מק'לארן, המומחה מספר אחת בעולם בתחום.
אחרי המהלך הזה, מק'לארן לא הצליח ליצור קשר ישיר עם רוחאס. לפתע הודיע לו צוותה של רוחאס, שהיא בכלל לא האדם המתאים לעסוק בנושא הסמים, משום שיש בפיפ"א יחידה שזהו תפקידה, ושמעולם לא נאמר למק'לארן שהצעתו התקבלה. רוחאס השיגה את מטרתה, אומר דר-שפיגל: לא תהיה חקירה עצמאית של החשדות לפיהם המדינה העומדת לארח את המונדיאל, תשלח אליו נבחרת של נוטלי סמים. היחידה למאבק בסמים היא חלק מפיפ"א, היא אינה יכולה לנהל חקירה עצמאית. היה זה מהלך קלאסי של פיפ"א: העמדת פנים של שקיפות במטרה למנוע אותה.
אנשי דר-שפיגל הציגו בפני מק'לארן בן ה-73 את המסמכים שחשפו והוא הגיב: "כעת אני מבין מדוע הייתה כזו תקופה ארוכה של שתיקה. משהו התחולל מאחורי הקלעים שלא בידיעתי. במבט לאחור ברור לי, שהם מעולם לא רצו לנהל חקירה ואכן לא ניהלו אותה". ראחוס לא השיבה במישרין לשאלות העיתון. דוברות פיפ"א מסרה, כי ההתאחדות העדיפה נותני שירותים אחרים משום שהצעתו של מק'לארן הייתה יקרה מדי – ולאחר מכן הגיע למסקנה שאין צורך כלל בשירותים חיצוניים.
