החלטתו הצפויה של הפרלמנט הבריטי לדחות את הסכם הבקרזיט (יום ג', 11.12.18) תחזיר את לונדון ובריסל לשולחן הדיונים, במאמץ למנוע פרישה בלא הסכם שתפגע קשות בשני הצדדים ובמיוחד בבריטניה. פייננשל טיימס מונה את הדרכים בהן עשוי האיחוד לנקוט כדי להציל את ההסכם.
פרסום הבהרות, אשר יטפלו בנושאים המעוררים את רוב ההתנגדות בבריטניה. אפשר לעשות זאת בלא לגעת בהסכם עצמו – באמצעות מכתבים נלווים, פרוטוקולים נספחים או הכרזות חד-צדדיות על הכוונות העתידיות. האפשרויות כמעט בלתי מוגבלות. למשל: להבהיר שהתנאים על הסחר בין אירלנד לבריטניה יהיו זמניים ושיתנהלו שיחות על גבול טכנולוגי שיחליף אותם.
עסקה כזו עשויה לרצות את המפלגה האירית היוניוניסטית (בה תלוי הרוב של תרזה מיי) וחלק מחברי הלייבור. החיסרון: מדובר בתיקונים קוסמטיים שיועילו רק אם הרוב נגד ההסכם לא יהיה גדול, ויהיה צורך בהם כדי לשכנע מספיק חברי פרלמנט להחליף צדדים בהצבעה חוזרת.
לנסח מחדש את ההצהרה הפוליטית הנלווית להסכם. הצהרה זו, שאינה הסכם מחייב, יוצרת את הבסיס ליחסים העתידיים בין בריטניה לבין האיחוד, ולכן קל יותר לשנות אותה. אפשרות אחת היא לכוון לעבר "המודל הנורבגי", של קשרים הדוקים עם האיחוד – כולל השתתפות במימונו והישמעות להנחיותיו – אך בלי חברות בו. אפשרות זו תמשוך את חברי הלייבור התומכים בהישארות באירופה, וגם חלק מתומכי הפרישה הרוצים יותר שיתוף פעולה אחריה. אפשרות פחות קיצונית היא שימוש בלשון מפורשת בדבר שאיפה למעטפת מכס קבועה. עוד אפשרות: לכוון למודל היחסים שבין קנדה לאיחוד.
אם הדרישות הבריטיות לא יחצו את הקווים האדומים של בריסל, הדבר אפשרי. אולם חלק מחברות האיחוד יצפו מבריטניה לתמורה וידרשו ניסוח שיענה בצורה טובה על ציפיותיהן-שלהן. למשל: עמדתה של ספרד בנוגע לגיברלטר, או עמדותיהן של צרפת, בלגיה ודנמרק בנושא זכויות הדיג. השאלה הגדולה ביותר היא, האם שינויים כאלו יספיקו כדי לזכות ברוב בפרלמנט.
להחיות טיוטות קודמות של ההסכם. מדובר למעשה בפתיחה מחדש של המו"מ על ההסכם בן 585 העמודים, שהושג לאחר שנתיים מפרכות. אפשרות אחת היא לחזור לטיוטה אותה דחתה בריטניה לפני חודשיים, ולפיה הישארותה במעטפת המכס אינה מוסכמת אלא אפשרות אשר תידון לאחר הברקזיט במארס הבא.
נוסחה זו תסיר את מה שתומכי הברקזיט מתארים כמלכודת, בה בריטניה מחויבת להישאר במעטפת המכס ללא מגבלת זמן. אולם היא תותיר ללא פתרון את שאלת המעבר בין אירלנד לבין צפון אירלנד. עוד אפשרות: במקום לקבוע שהמו"מ על הסכם הסחר יסתיים ב-2022, לאפשר לחדש מדי שנה את החברות במעטפת המכס בהסכמת שני הצדדים.
בכל מקרה, מדובר בצעד בעייתי. האיחוד עומד על כך שאין לפתוח מחדש את ההסכם, אך נציגיו למו"מ העדיפו במקור את הנוסחה שנדחתה באוקטובר. המדינות החברות עשויות להסכים, משום שתיוותר בידיהן זכות וטו על המשך החברות הבריטית במעטפת המכס. הבעיה הגדולה יותר היא בריטניה: מיי דחתה את הנוסחה הזאת, משום שהיא יוצרת גבול בפועל בים האירי.
למחוק את הפרק הדן ביחסים עם אירלנד. זהו הפרק הבעייתי ביותר, והרעיון הוא להחליף אותו במחויבות כללית להימנע מגבול פיזי בין שני חלקי אירלנד ולדחות את הפתרון עצמו למועד כלשהו בעתיד. כמה שרים בריטים מציעים להוסיף סעיף שיאפשר לבריטניה לפרוש חד-צדדית מהפרק האירי. בלונדון יאהבו את הפתרון הזה, בעוד בבריסל הוא אינו מתקבל על הדעת ואף מדברים על פיצוץ ההסכם כולו. הסיבה: כדי לאפשר למדינה אחת לעזוב את האיחוד, יהיה צורך לפגוע במדינה הנשארת בו (אירלנד).
