הודו הולכת השנה לקלפיות במה שצפויה להיות אחת ממערכות הבחירות הצמודות ביותר ב-71 שנותיה של הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם. מדובר באופן חלקי במשאל עם על ראש הממשלה, נרנדרה מודי, אשר בשנת 2014 זכה ברוב מוחלט בפרלמנט - הראשון מסוגו מזה שלושה עשורים
הניצחון המוחץ הזה הצביע על אהדה נרחבת למדיניותו של מודי - תמיכה בעסקים ואג'נדה הינדו-לאומנית - כמו גם לבחירתו השקולה במנהיגות מגוונת. אבל חמש שנים מאוחר נמוגה ההילה שאפפה את מי שהיה נער תה ממדינת גוג'ראט, כותב מקס רודנבק, עורך אקונומיסט לענייני דרום אסיה. הכפתור הפוליטי שלו - "כעס על האליטות השליטות" - שוב אינו מעורר תמיכה אוטומטית. בבגדיו התפורים היטב ובמפגשיו עם הצמרת העולמית, מודי עצמו נראה כעת כחלק מאותה אליטה.
מפלגתו והמערך הפוליטי שלו, שנראו בלתי ניתנים לעצירה במחצית הראשונה של כהונתו, איבדו גם הם מזוהרם. למפלגה - Bahratiya Janata Party - עדיין יש הרבה יותר כסף מאשר לכל מתחרה, תודות לתורמים עשירים ונאמנים. זוהי נקודת מפתח בבחירות בהודו, כמו גם קשריה ההדוקים עם ההינדו-לאומנים ברחבי המדינה, המספקים לה כוח אדם מהימן. אבל למרות כל אלו, הרקורד שלה בשלטון נראה חלש להפתיע.
רבים במגזר העסקי משתייכים כעת למחנה המאוכזבים ממודי, אומר רודנבק. הם סברו שהרוב המוחלט שלו יאפשר לקדם רפורמות מרחיקות לכת בתחום השוק החופשי. במקום זאת, צעדים מוטעים - כגון הביטול המפתיע של 86% משטרות הכסף, הטלת מס מכירות מיותר ומסורבל, והכישלון בטיפול בחובות הבנקים שבבעלות המדינה - מחקו הישגים כלכליים כמו הריסון התקציבי והעברת חוקים מתקדמים (למשל בתחום פשיטות הרגל). המפלגה לא הצליחה להתמודד עם סוגיות יסוד המעיקות על הכלכלה ההודית, למשל: להכניס שינוי בחוק הקרקעות והעבודה או להפריט נכסים בלתי רווחיים. הצמיחה הייתה סבירה, אך פחות טובה מזו של הממשלה הקודמת.
גם למצויים בקצה השני של הכלכלה ההודית - האיכרים, ההינדואיסטים מהמעמדות הנמוכות ובני המיעוטים הדתיים - לא הייתה סיבה להתאהב בממשלתו של מודי. יוזמותיו נתפסו כמתקפה מכוערת על השכבות החלשות, אשר נפגעו גם מעליית מחיר הנפט, הירידה בערך הרופי (המטבע ההודי) והירידה במחירי היבולים החקלאיים. ואילו הסגנון הרודני של מודי גרם להתנגדות מצידם של אינטלקטואלים, עיתונאים ואקדמאים.
כל אלו פועלים לטובת מתנגדיו של מודי ובראשם מפלגת הקונגרס, וכך גם אחד הכוחות החזקים ביותר בפוליטיקה ההודית: ההתנגדות למי שנמצא בשלטון. אבל מפלגת הקונגרס היא צל של עברה המפואר, והעומד בראשה - רהול גנדי - אינו בר-תחרות למודי. איש אינו מצפה שמפלגת הקונגרס תנצח לבדה את מודי, ובכלל לא ברור האם גנדי בכלל רוצה להיות ראש הממשלה. האסטרטגיה הנכונה מבחינתו היא לקבץ קואליציה של מתנגדי מודי, בעיקר מפלגות איזוריות שכוחן עלה בשנים האחרונות. אם מפלגת הקונגרס תוכל לעצב כזו קואליציה - וזהו "אם" גדול מאוד - אולי יהיה לה סיכוי לנצח בבחירות.
לא זה מה שהופך את הבחירות לכל כך מתוחות, מדגיש רודנבק. ההודים חשים שמדובר במאבק על נשמתה של ארצם. אם מודי ינצח, הוא עשוי להוביל את הודו לקו הינדי תוקפני יותר וסובלני פחות. אם גנדי ובני בריתו ינצחו, הם עלולים להחזיר את הודו לתקופת הרברבנות והשחיתות. התוצאה הסבירה יותר: לא משנה מי ינצח; הודו רב-גונית מכדי שמגמה אחת תעצב אותה.
