בשנת 1972 גירש נשיא מצרים, אנואר סאדאת, את היועצים הסובייטים מארצו והכין את הבמה לעשרות שנים של הגמוניה אמריקנית. בשנת 2013 ויתר הנשיא
ברק אובמה על מעמד זה, כאשר סירב לנקוט בפעולה צבאית נגד השימוש שעשה
בשאר אסד בנשק כימי, ומאוחר יותר חתם על הסכם הגרעין עם אירן.
דונלד טראמפ שיגר טילים לסוריה בתגובה לשימוש נוסף בנשק כימי והוציא את ארה"ב מההסכם עם אירן, אך הוא מיטלטל בין איומים למחוץ יריבים לבין דיבורים על יציאה כוללת מהאיזור. בין השניים, השני צפוי לגבור - סבור אנטון לה-גוארדיה, סגן עורך חדשות החוץ של אקונומיסט. מדי פעם יכפו האירועים על טראמפ לנקוט בפעולה, אבל לרוב הוא יהיה מרוחק מהמזרח התיכון עוד יותר מאשר אובמה.
התוצאה תהיה חוסר ודאות, חוסר יעילות ותוהו ובוהו מתמשך. ייתכן שיהיו הסכמים חלקיים בסוריה, בתימן ובלוב, ללא פתרון בר קיימא למלחמות אלו. "תוכנית המאה" לסיום הסכסוך הישראלי-פלשתיני תהיה בגדר פג, אם בכלל תיוולד. העיצומים על אירן לא יפילו את ההנהגה הדתית אלא יחזקו את הקיצונים. הג'יהאדיסטים יחפשו הזדמנויות חדשות.
באווירה זו, הסכנה של מלחמות חדשות - אפילו כאלו שיפרצו בטעות - תגבר השנה. הפלת מטוס הביון הרוסי אשתקד בידי כוחות נ"מ סוריים, שחשבו שמדובר במטוס ישראלי, מלמדת כיצד הדברים עלולים להשתבש כאשר כה הרבה כוחות פועלים בשטח כה קטן. אחד הסיכונים הוא מלחמה בין ישראל לבין אירן ובעלות בריתה ובראשן חיזבאללה. סיכון אחר הוא מלחמה בין טורקיה לבין כוחות סוריים ואירן ורוסיה המגבים אותם.
הפוליטיקה במפרץ הפרסי תהיה מתוחה. הירצחו של ג'מאל חאשוקג'י ערער את מעמדם של המלך סלמאן ויורש העצר מוחמד, דבר העלול להוביל להגברת הדיכוי בסעודיה, ליותר תככים בארמון ולהחריף את המאבק עם קטר וטורקיה. הסימפטיה של טראמפ למשטרים סמכותניים מזינה את חוסר היציבות, אך הוא חושש יותר מאובדן חוזים לסין ורוסיה.
ואכן, רוסיה ממצבת יותר ויותר את עצמה כמעצמה חסרת התחליף במזרח התיכון. כאשר התערבה בסוריה ב-2015 היא הצילה את משטרו של אסד והוכיחה שהיא מתייצבת לצידן של בעלות בריתה. בדרך הפגינה רוסיה את יכולותיה הצבאיות ויצרה קטלוג של מערכות למכירה. רוסיה היא היחידה הנהנית מיחסים טובים עם כל השחקנים באיזור, החל מישראל ועד אירן. המפתח לכל פתרון בסוריה מצוי בידיה, לא בידי ארה"ב - מדגיש לה-גוארדיה.
ישראל, סעודיה וכמה מנהיגים ערבים אחרים שיבחו את טראמפ תוך סיכון של יחסיהם העתידיים עם הדמוקרטים. אך מדינות המפרץ סבורות שהוא ידיד הפכפך, דעה שהתחדדה לנוכח אמירתו לפיה "מלך סעודיה לא היה שורד שבועיים בלעדינו". לאור זאת, רוסיה מספקת מינוף מועיל מול האדישות האמריקנית.
גם סין סוללת נתיבים למזרח התיכון. יש לה בסיס ימי בג'יבוטי שבקרן אפריקה וספינות המלחמה שלה פוקדות את נמלי המפרץ. כלקוחה הגדולה ביותר של נפט מהמפרץ, יש לסין אינטרס חיוני בבטחונו של האיזור. אבל סין תתמקד בעסקות כלכליות. את ההתערבות בבעיות המדיניות והביטחוניות היא תותיר לארה"ב - או לרוסיה במקומה.
