שלושת בעלי התפקידים הבכירים ביותר בפנטגון הם כעת במינוי בפועל. תת-שר ההגנה, פטריק שנהאן, הוא השר בפועל; המבקר הראשי, דייוויד נורקוויסט, הוא תת-השר בפועל (וסגניתו, איליין מק'קאסטר, ממלאת את מקומו); וליזה הרשמן היא מנהלת התפעול בפועל, לאחר התפטרותו של ג'יי גיבסון. האם זה משנה מבחינה מעשית? – שואל אהרון מהטה בדיפנס ניוז.
דובר הפנטגון, ג'ו בוצ'ינו, אמר בסוף השבוע שעבר (4.1.19), כי שנהאן ימלא את התפקיד ככל שהנשיא
דונלד טראמפ יחפוץ בכך ובהתאם למגבלות החוק (דהיינו: עד שבעה חודשים) – מה שמלמד שטראמפ אינו ממהר למנות את מחליפו הקבוע של ג'ים מאטיס. החדשות הטובות הן, שהמנגנון המשומן של הפנטגון יאפשר את המשך תפקודו התקין של המשרד. החדשות הפחות טובות הן, שמי שממלא תפקיד בפועל, יתקשה לנהל את אותו מנגנון עצמו.
מבחינת הסמכויות, לשנהאן אין שום בעיה. בשנות ה-80 קבע הסנאט נהלים למקרה בו שר ההגנה נעדר או אינו מסוגל למלא את תפקידו: תת-השר נכנס לנעליו בצורה מלאה. לכן, שנהאן הוא השר לכל דבר ועניין. מארק קאנסיאן, ששירת בפנטגון ובגופים פדרליים נוספים, מציין גם שאין זה משנה האם שני הבכירים הבאים בתור במשרד הם "בפועל", כל עוד שנהאן מנווט את הספינה. אבל, הוא מוסיף, העובדה שמישהו מקבל סמכות, אינה אומרת בהכרח שהוא יודע כיצד להפעיל אותה ושכולם יקשיבו לו. קאנסיאן גם לא בטוח ששנהאן יוכל לייצג כראוי את הפנטגון בפני הקונגרס, ובמיוחד בפני בית הנבחרים שעבר לשליטת הדמוקרטים שאינם נלהבים מהגידול בתקציב הביטחון.
לורן דה'יונגה-שולמן, לשעבר עובדת בפנטגון ובמועצה לביטחון לאומי, מציעה לבחון האם שנהאן יוכל להשתמש בפועל בסמכויותיו. "בכל מקרה בו תפקיד בכיר במשרד ההגנה מצוי בידי מי שממלא אותו באופן זמני, אתה יכול להיות כמעט בטוח שהוא יפסיד בכל ויכוח עם מישהו בעל יותר עוצמה פוליטית, אנליטית או מוסדית", היא אומרת.
דה'יונגה-שולמן סבורה שהבעיה העיקרית תהיה ביחסים בין הדרג האזרחי לדרג הצבאי – נושא בעייתי מזה שנים, אשר החמיר בשנתיים הראשונות של ממשל טראמפ. יש לראות כיצד ראשי המטות המשולבים ומפקדי הזרועות יגיבו לדינמיקה המתחוללת בצמרת הפנטגון, במיוחד לנוכח חוסר נסיונו של שנהאן [שהיה מנהל בבואינג לפני שהגיע לפנטגון ב-2017] בתחומי הצבא והמדיניות.
תחום אחד הצפוי להיפגע במיוחד מן המצב בצמרת הפנטגון הוא הרפורמה בניהולו של המשרד. קאנסיאן צופה שהרפורמה תאבד את תנופתה, שממילא לא הייתה רבה, כאשר תפקיד מנהל התפעול אינו מאויש, ושנהאן ונורקוויסט עסוקים בתפקידיהם בפועל. "לפני שישה חודשים היו הרבה דיבורים על רפורמה בניהול, אבל אתה לא שומע על שינויים גדולים. אם היה עומד לקרות משהו באמת גדול, היית שומע צרחות מהפנטגון. השקט מלמד שמה שעומד לקרות – הוא לא משמעותי", מוסיף קאנסיאן.
