חברות מזון אמריקניות עמדו מאחורי תוכנית ממשלתית סינית להתמודדות עם בעיית ההשמנה בקרב ילדים – ובשל כך היא לא כללה את הרכיב החיוני של הפחתת הצריכה של סוכרים ושומנים. כך מגלה מחקר המצוטט בניו-יורק טיימס.
התוכנית, "עשר דקות של שמחה", עודדה ילדים בגילאי בית הספר להתאמן עשר דקות ביום כדרך הטובה ביותר להפחית במשקלם. היא מומנה בידי עמותה בשם "מכון מדעי החיים הבינלאומי", מאחוריה עמדו חברות ענק ובהן קוקה-קולה, פפסי, נסטלה ומקדונלד'ס. העמותה פעלה לשכנע את שלטונות סין שלא לצעוד בעקבות המגמה הגוברת במערב, של פיקוח ומיסוי על מוצרי מזון הגורמים להשמנה.
לעמותה יש 17 סניפים, רובם במדינות מתפתחות כמו מקסיקו, הודו, דרום אפריקה וברזיל. היא מציגה את עצמה כגשר בין מדענים, פקידים וחברות מזון רב-לאומיות. אלא שבסין, מדווח הטיימס, העמותה מצויה עמוק בתוך הממשל המקומי: היא מנהלת פעילות עבור המרכז הממשלתי למניעת מחלות בבייג'ינג – והיא אשר הגיבה בשמה של הממשלה על ממצאי המחקר.
קוקה-קולה ניסתה לפעול בצורה דומה בארה"ב, כאשר הצטרפה למדענים מובילים בהקמת "הרשת העולמית לאיזון אנרגטי", שמטרתה הייתה להפיץ את המסר לפיו אימון גופני – ולא דיאטה – הוא הדרך המרכזית להפחתת משקל. אולם החברה נסוגה מן המיזם אחרי שניו-יורק טיימס חשף עובדות אלו ב-2015.
העמותה החלה לפעול בסין בשנות ה-90, ארגנה כנסים בנושא ההשמנה, שילמה למדענים סינים שהשתתפו באירועים וסייעה לארגן קמפיינים בריאותיים לאומיים נגד מגפת ההשמנה בקרב ילדים. גם קמפיינים אלו הדגישו את חשיבותה של ההתעמלות והתעלמו כמעט לחלוטין מנושא הדיאטה – למרות שכל המומחים מסכימים בדבר מקומה המרכזי. פרופ' בארי פופקין, אשר סייע במשך עשרות שנים לממשלת סין בעיצוב הקווים המנחים בנושא התזונה, אמר לטיימס, כי כל נסיונותיו להטמיע את חשיבות הדיאטה, נתקלו בהתנגדותם מצידם של פקידים הקשורים לעמותה.
העמותה אמרה בתגובה, כי היא מחויבת ל"מחקר מזון ותזונה מגובה בראיות", וכי היא לא מבצעת פעולות שתדלנות או המלצות לקביעת מדיניות במדינות בהן היא פועלת. "איננו טוענים שהיינו נקיים מטעויות ב-40 שנות קיומנו. באופן לא מפתיע, היו מהמורות לאורך הדרך. זוהי הסיבה שאנחנו מחפשים את הדרכים הטובות ביותר, ומחויבים ליושרה מדעית במחקר בתחומי המזון והתזונה".
קוקה-קולה מסרה גם היא, כי שינתה את הדרך בה היא מנהלת מחקרים מדעיים, תוך הרחבת השקיפות ותוך הפסקת הנוהג של מתן רוב המימון למחקרים. לדבריה, בשנים האחרונות היא מתמודדת עם בעיית ההשמנה בסין, תוך שהיא מציעה מגוון של משקאות ללא סוכר ותוך שיפור תיוג התכולה על המוצרים. "ברור לנו שיותר מדי סוכר אינו טוב לאיש", הוסיפה החברה.
הטיימס מציין, כי סין עברה בתוך כמה עשורים ממחסור במזון למגפת השמנה. 42% מן המבוגרים במדינה סובלים מעודף משקל – כפליים מהשיעור בשנת 1991. חמישית מן הילדים בערים סובלים גם הם מעודף משקל. העלייה במשקל מקבילה לשגשוג הכלכלי, אשר החל בשנות ה-80. ב-1978 הייתה קוקה-קולה אחת החברות המערביות הראשונות שנכנסו למדינה, ומכון מדעי החיים הבינלאומי הגיע זמן קצר אחריה.
מספר מומחי תזונה סינים אמרו לעיתון, כי אינם מוטרדים מהקשר בין העמותה לבין חברות המזון הרב-לאומיות. הם הגנו על היושרה של אנשי העמותה והגנו על המקצועיות של מי שערכו את המחקרים במימונה. אחד מהם אמר, כי הרעיון שהתעמלות היא המרכזית לשמירת המשקל הנכון, אומץ זמן רב בידי המפלגה הקומוניסטית ולא "נשתל" בידי קוקה-קולה. "מדובר רק במשקאות; איש אינו מכריח לשתות אותם", הוסיף.
לדברי טיימס, חשיבותן של סין ומדינות מתפתחות אחרות עולה מבחינתה של קוקה-קולה, ככל שצריכת המשקאות הממותקים יורדת בארה"ב ובאירופה; סין היא השוק השלישי בגודלו של החברה. פרופ' מרטין מק'קי הבריטי אומר, כי קבוצות המייצגות את האינטרסים של יצרני הטבק, האלכוהול והמזון המהיר, מצאו קרקע בשלה במדינות עניות יותר שבהן הממשל בתחומי הבריאות חלש יותר. קבוצות אלו טוענות שהן עצמאיות, אך מסרבות לחשוף את מקורות המימון שלהן. והן תומכות במחקרים שתוצאותיהם עולות בקנה אחד עם האינטרסים העסקיים של אותן חברות.
