הנשיא
דונלד טראמפ צפה בטלוויזיה וראה את יו"ר בית הנבחרים דאז, פול ריאן, מותח עליו ביקורת בשל טיפולו באירועי שרלוטסוויל. הוא החזיק את השָלט כמו אקדח ודרש בצעקה להשיג את ריאן בטלפון. טראמפ שטף את ריאן והאשים אותו בחוסר נאמנות כלפיו. "אני זוכר שהייתי בוויסקונסין [מדינתו של ריאן] ואנשיך שלך צעקו לך בוז. אתה היית שם, מת כמו כלב. ומה אני עשיתי? הצלתי את התחת שלך".
את השיחה הזאת מתאר קליף סימס, שהיה יועץ תקשורת בכיר בבית הלבן ובעל גישה ישירה לטראמפ, בספרו "מאורת צפעונים" היוצא לאור בשבוע הבא; וושינגטון פוסט מפרסם כמה קטעים מן הספר. סימס משחזר סצינות של תוהו ובוהו, חוסר תפקוד ומשחקים כפולים מצד הנשיא, בני משפחתו ואישי ממשל. סימס מתאר את עצמו כמאמין אמיתי בטראמפ ובסדר היום שלו ואף כותב עליו בצורה חיובית, אבל גם מותח עליו ביקורת – במיוחד בנוגע למידת מוסריותו. ובאופן נדיר בעולם שסביב טראמפ, סימס מודה גם במשגים שלו עצמו: "אנוכי", "שאפתן חסר מעצורים" ו"פחדן".
סימס מתאר סצינה קומית-משהו שהתרחשה ביום הראשון של טראמפ בתפקידו, אשר ישב במעון וצפה בדיווחים על הקהל המועט יחסית בהשבעתו ובנסיונותיו של דובר הבית הלבן דאז,
שון ספייסר, להתמודד עם הנושא. ספייסר הכתיב לסימס את הטיוטה של הצהרתו הראשונה לתקשורת, תוך שהוא מסתובב בחדר עצבני ולועס מסטיק. בנקודה מסוימת קרס המחשב של סימס והם נאלצו להתחיל מחדש. ומתוך רצון להשביע את רצונו של טראמפ, איש לא בדק את העובדות – וכך נולדה ההצהרה ההרסנית לפיה מדובר בקהל שיא.
"קשה לתאר עד כמה צוות הבית הלבן – כולל אותי – היה לחלוטין מחוץ לשליטה בזמנים מסוימים", כותב סימס ומאשר דיווחים עיתונאיים שתיארו את אותה תמונה. הוא מספר כיצד הוא וקיית' שילר, שומר ראשו הוותיק של טראמפ, ישבו עם הנשיא והכינו רשימה של אויביו על נייר רשמי של הבית הלבן; "אנחנו ניפטר מכל הנחשים", אמר להם טראמפ.
ראש הסגל דאז,
ג'ון קלי, אמר לאנשיו שמשימתו היא לשרת קודם כל את המדינה ואחר כך את הנשיא. ופעם, ברגע של גילוי לב, אמר קלי לסימס: "זה התפקיד הגרוע ביותר שהיה לי אי-פעם. אנשים כנראה חושבים שאכפת לי מזה שהם כותבים שאני עלול להיות מפוטר. אם זה יקרה אי-פעם, זה יהיה היום הטוב ביותר שלי מאז שנכנסתי למקום הזה".
תקרית אחרת שמתאר סימס התרחשה לאחר שטראמפ צייץ שמגישת החדשות מיקה בז'ז'ינסקי "דיממה קשות ממתיחת פנים" כאשר נפגשו בעבר. "הם יגידו שזה לא נשיאותי, נכון? אבל אתם יודעים מה? זוהי נשיאות מודרנית", אמר לסימס וספייסר. טראמפ היה מלא זעם על תוכניתה של בז'ז'ינסקי, Morning Joe, והזהיר את ספייסר שלא יעז לומר שהוא צופה בה.
היו מקרים בהם טראמפ הפגין אדישות. סימס מתאר פגישה בחדר הסגלגל, בה הסביר ריאן לטראמפ את היתרונות והחסרונות של התוכנית הרפובליקנית בתחום ביטוח הבריאות. ריאן דיבר במשך רבע שעה, בעוד טראמפ מחזיק בידו כוס של דיאט קולה, מסתכל לעבר גן הוורדים ובוהה בקירות; לבסוף הוא קם ויצא. ריאן קם בעקבותיו והמשיך לדבר, בעוד טראמפ פונה לחדר האוכל הפרטי שלו, בו מותקן מסך טלוויזיה ענק. סגן הנשיא,
מייק פנס, נאלץ לשכנע את טראמפ לחזור ללשכתו כדי להמשיך בדיון.
סימס משחזר בפירוט רב גם רגעים של משבר, כולל הטענות על אלימות במשפחה שהועלו נגד מי שהיה מזכיר הסגל, רוב פורטר, ופיטוריו של ראש ה-FBI,
ג'ים קומי. סימס מתאר באור שלילי במיוחד את ספייסר, את היועצת הבכירה קייליאן קונוויי ואת יועצת התקשורת מרסדס שלאפ. על קוונווי אומר סימס, כי מטרת-העל שלה היא הישרדותה – גם על חשבונו של הנשיא. העוזרת לשעבר אומרוסה מניגלו [שכתבה גם היא ספר חושפני על הבית הלבן] קיללה את חברי השדולה האפרו-אמריקנית בקונגרס כאשר ביקשו רגע של פרטיות אחרי פגישה עם טראמפ ולפני שיצאו לתקשורת. "פרטיות?! אתם חושבים שאתם יכולים לבוא לבית שלנו ולבקש פרטיות? ממש לא! אתם יצאתם מדעתכם המזוינת", אמרה מניגלו.
הפוסט מפנה את תשומת הלב במיוחד לפרק בו מתאר סימס את 11 הימים בהם שימש אנטוני סקרמוצ'י כמנהל התקשורת של הבית הלבן, והוא היה יד ימינו. לדבריו, סקרמוצ'י היה אובססיבי בנוגע להדלפות ואיים לפטר את כל 40 אנשי התקשורת. הוא התנהג כמו "דרקון יורק אש שחזר זה עתה מהתקפה על הכפריים התמימים". הוא הורה להם להגיב במילים הבאות לכל הוראה שיקבלו להדליף דבר מה, אפילו אם תגיע מראש הסגל דאז, ריינוס פריבוס: "אני לא יכול. אני כפוף רק לאנטוני סקרמוצ'י והוא כפוף רק לנשיא ארה"ב". אפילו טראמפ היה משועשע ואמר לסימס: "היית מאמין על הבחור הזה? הוא השתגע לגמרי. כאילו שהוא על סמים, השתגע לגמרי. נסדר את זה, אבל הבחור הזה משוגע" – אמר על האיש שהוא עצמו מינה.
