באחד מלילות ינואר 2007 צפה הגנרל סטנלי מק'קריסטל, מפקד הכוחות המיוחדים של צבא ארה"ב, בשיירה העושה את דרכה מאירן לצפון עירק. הוא ידע שבין נושאים נמצא הגנרל קאסם סולימאני, מפקד "קודס" - יחידת העילית של משמרות המהפכה. היה עליו להחליט האם לתקוף את השיירה, הוא משחזר במאמר ב-Foreign Policy.
הייתה סיבה טובה לעשות זאת: סולימאני עמד מאחורי פיגועים נגד הכוחות האמריקניים בעירק. אבל כדי להימנע מקרב פנים אל פנים ומן התוצאות הפוליטיות שלו, מק'קריסטל - לימים מפקד כוחות ארה"ב ונאטו באפגניסטן - החליט שלא לתקוף מדי. כאשר השיירה הגיעה ליעדה, סולימאני חמק בחסות החשיכה.
סולימאני ממשיך לפעול בצללים להגברת עוצמתה הבינלאומית של אירן. חוכמתו, יעילותו ודבקותו מוערכים בידי עמיתיו ואויביו כאחד. אין גם ספק בדבר הצלחתו בשדה הקרב. סוליאמני הוא כיום השחקן החשוב ביותר והכי משוחרר ממגבלות במזרח התיכון. קציני מודיעין אמריקנים אומרים, שהוא למעשה מנהל לבדו את מלחמת האזרחים בסוריה.
העמדה אליה הגיע סולימאני מעוררת התפעלות במיוחד בשל שורשיו. הוא נולד ב-9571 למשפחה ענייה בהרים שבמזרח אירן, ובגיל 13 עמל בפרך כדי לפרוע חוב שאביו לא היה מסוגל לשלם. את זמנו החופשי בילה בהרמת משקולות ובהשתתפות בדרשות דתיות של אחד מבכירי המשטר דהיום. לאחר המהפכה ב-1979 התגייס סולימאני לצבא, ולפי המסופר עבר רק שישה שבועות של אימונים בטרם נשלח לקרב באזור מערב אזרביג'אן. את עלייתו הוא חייב למלחמת אירן-עירק, ממנה יצא כגיבור מלחמה וכמנהיג.
סולימאני אינו חייל; הוא אסטרטג מעשי ומחושב, מדגיש מק'קריסטל. הוא אכזרי ואיננו בוחל באמצעים כדי לחזק את מעמדה של אירן במזרח התיכון. סולימאני הוא האיש שהציל את
בשאר אסד ומנע את התבססות דאעש בסוריה, ותחת פיקודו (מאז 1988) הרחיב כוח קודס את יכולותיו והפך לבעל עוצמה מודיעינית, פיננסית ופוליטית הרחק מעבר לגבולותיה של אירן.
את הצלחתו של סולימאני יש לראות גם בהקשר גיאו-פוליטי רחב יותר. הוא תוצר מובהק של המהפכה החומייניסטית, וצורת חשיבתו עולה בקנה אחד עם זו של האליטה השולטת כיום במדינה. התנגדותה של אירן לנוכחותה של ארה"ב במזרח התיכון היא תוצאה ישירה של מעורבותה במלחמת אירן-עירק, בה התעצבה השקפת עולמו של סולימאני. מעל לכל, סולימאני מונע על-ידי לאומנות אירנית שהיא עמוד השדרה של אזרחי המדינה ומנהיגיה.
סולימאני הרחיב את השפעתו במובן נוסף. כתוצאה מהסביבה הפוליטית הסבוכה באירן, הצליח סולימאני ליהנות מחופש פעולה המעורר קנאה מצד מקביליו בצבא ובשירותי המודיעין האמריקנים. מאחר שכוחו של מנהיג נמדד במידה רבה בעיניהם של הצופים בו וגדל בהתאם לציפיות בדבר עתידו, סולימאני הצליח לזכות באשראי העולה על כוחו הממשי כיום. סוד כוחו של סולמיאני הוא בהישרדותו ארוכת השנים - מצב שאינו אפשרי במדינות דמוקרטיות.
ברמה הבסיסית אני מקנא בחופש הפעולה של סולימאני וביכולתו להשיג דברים במהירות, אבל ברמה העקרונית - המגבלה על הכוח היא מקור העוצמה של המערכת האמריקנית, מדגיש מק'קריסטל. יכולות שכאלו יכולות לשמש למטרות טובות - אך אם הן מנוצלות לרעה, התוצאות איומות. סולימאני הוא אדם מסוכן, המצוי בנקודה בה ביכולתו לעצב את עתידו של המזרח התיכון.
