בתחילת חודש ינואר דן הפרלמנט הבריטי באחת הבעיות הבוערות ביותר הניצבות בפני המדינה. פיליפ אלסטון, שליח מיוחד של האו"ם בנושא העוני, האשים את בריטניה – המדינה החמישית בעושרה בעולם – בכך שממשלתה של תרזה מיי דוחקת רבים מאזרחיה, ובמיוחד ילדים, אל מעבר לקו העוני. "מדובר בחרפה, אסון חברתי ואסון כלכלי – כולם יחדיו", אמר אלסטון. רק 14 מבין 650 חברי הפרלמנט טרחו להשתתף בדיון. השר האחראי שלח את סגנו למסור לבית, כי הממשלה מתייחסת לדוח ברצינות. הדיון כולו נמשך 30 דקות.
הדיונים על הברקזיט נמשכים עשרות שעות ומשתתפים בהם כל חברי הפרלמנט – מציין השבועון הגרמני דר-שפיגל. ההשוואה מלמדת למה הפוליטיקאים הבריטים מוכנים להקדיש זמן ולמה לא; וככל שיקדישו יותר לברקזיט, החור השחור של הדמוקרטיה הבריטית, סביר יותר שהבוחרים ינקמו בהם.
כאשר תרזה מיי נבחרה לראש הממשלה ביולי 2016, מיד אחרי משאל העם על הברקזיט, היא סברה ש-52% שתמכו בפרישה לא עשו זאת משום ששנאו בלהט את
האיחוד האירופי. את נאומה הראשון בתפקיד הקדישה מיי למיליוני האנשים ש"איכשהו מסתדרים"; היא אמרה, שהעובדה שאדם שנולד למשפחה ענייה יחיה תשע שנים פחות מן הממוצע, היא "חוסר צדק משווע". היא הבטיחה שממשלתה "לא תחשוב על החזקים אלא עליכם". שנתיים וחצי עברו, וכל ההחלטות החשובות של מיי היו שגויות או התהפכו לאחר זמן קצר – טוען דר-שפיגל. רובן היו קשורות לברקזיט. לא היה לה זמן ל"חוסר הצדק המשווע". אין פלא שהמצב החמיר.
דבריו של אלסטון משקפים רק חלק מהתמונה. תשע שנים חלפו מאז שהממשלה השמרנית הציגה תוכנית צנע קשה בשל המשבר הפיננסי, והתוצאות חמורות. כמעט 4 מיליון ילדים בריטים גדלו במשפחות שאינן יכולות להרשות לעצמן מזון בריא. תוכנית הרווחה שנועדה להקל עליהם, רק גרמה להם להיות עניים. מערכת הבריאות, פעם מקור לגאווה לאומית, מצויה במשבר מתמיד עם רבבות משרות שאינן מאוישות.
לעומת זאת, בריטניה משקיעה בברקזיט משאבים בלתי מוגבלים. מאות מיליוני ליש"ט כבר הוצאו, עוד מאות מיליונים נמצאים בצנרת. הטיפול בפרישה מהאיחוד האירופי משתק כמעט את כל הפעולות האחרות. 4,000 עובדי מדינה הועברו מתפקידיהם הרגילים כדי להתכונן לפרישה, כולל מהמשרדים החברתיים. וכך, אותן בעיות שגרמו להחלטה על הברקזיט – רק הולכות ומחריפות לקראת מימושו.
דחיית הברקזיט תעניק לבריטניה זמן – אבל שום דבר מעבר לזה, מדגיש השבועון. במקום ליטול בחזרה לידיה את השליטה על עצמה – הססמה המרכזית של תומכי הפרישה – בריטניה תמשיך להסתובב סביב עצמה. ומה אם הפרלמנט לא יצליח להסכים על תוכנית הברקזיט בעוד שלושה, תשעה או תריסר חודשים ויצטרך לחזור אל העם? בנקודה הזאת, ייתכן מאוד שממשלת מיי תיאלץ לשלם על חוסר יכולתה להבטיח מערכת מדינתית מתפקדת.
