מדי יום שומעים הבריטים כיצד אחרי הברקזיט הם יעמדו בפני יום הדין הגדול והנורא. הסיפור האחרון: משפחת המלוכה תפונה מלונדון אם יפרצו בה מהומות שיסכנו את בטחונה. יש יותר סיכוי שהציבור יזעם אם יתברר לו, שהצבעתו בעד פרישה מהאיחוד תבוטל בידי הפרלמנט – כותב יו"ר השמרנים לשעבר, איאן דאנקן סמית, בדיילי טלגרף.
אבל אפילו אם זה יקרה, אין צל-צילה של סכנה למשפחת המלוכה, טוען סמית. אז מדוע הממשלה מנערת את האבק מעל תוכניות שנועדו במקור למלחמה גרעינית? אחרי הכל, מדובר באותה משפחה ששהתה בעיר לכל אורך ה"בליץ" הגרמני. על איזה כוכב חיים האנשים שמכינים את התוכניות הללו? האם הבריטים אמורים לחשוב, שקיים סיכון כלשהו שאספסוף בן מאות אלפי אנשים יתנפל על ארמון בקינגהאם בסגנון המהפכה הצרפתית?
סמית מספר, שנכח פעם בפרזנטציה בה דובר על מחסור במזון, בתרופות ובדלק – והכל בשל פקקים של קילומטרים ארוכים בהם יעמדו המשאיות בדרך לנמל דובר, בגלל שכל משאית שתצא מנמל קאלה תעבור בדיקה שתימשך עשר דקות. לאחר שהיא הסתיימה, שאל סמית האם מי שהכין אותה, טרח לבדוק עם ממשלות צרפת, בלגיה, הולנד וגרמניה האם מתוכננות בדיקות כאלה. לא, השיבו, זה לא תפקידם; הם התבקשו רק לתאר את התרחיש הגרוע ביותר. נשיא הנמלים באזור קאלה, ז'אן-מארק פוסו, הבהיר: "המשאיות יעברו בדיוק כמו היום. לא יהיה תור בנמל דובר, משום שלא תהיה ביקורת, אז איפה הבעיה?" השכל הישר חייב לבדוק בצרפת מה מתוכנן לפני שמכינים תרחישים, מעיר סמית.
זהו המצב בכלל בתחזיות הפורענות ששומעים הבריטים, הוא טוען. אפילו נגיד הבנק המרכזי של אנגליה, מארק קרניי, נאלץ להסתייג מכמה מן ההערכות הפסימיות של הבנק ולהודות שההיתכנות שלהן נמוכה מאוד. כנ"ל לגבי האזהרות שהמחסור בתרופות יהיה כה חריף, עד שלא יהיה מנוס מדחיית ניתוחים. אבל כאשר בודקים את העובדות מגלים, שבריטניה מייצאת לאירופה 45 מיליון חפיסות בשנה ומייבאת 36 מיליון – כך שהאינטרס האירופי הוא בהמשכו הסדיר של סחר זה ובהכרה הדדית ברישוי התרופות. חוץ מזה, כללי ארגון הסחר הבינלאומי קובעים שאין מכסים על תרופות מוגמרות – שהן 90% מהסחר העולמי בתרופות.
הבעיה היא שהאחראים לברקזיט, כולל כמה משרי הממשלה, מתייחס לבריטים כאל אידיוטים – כותב סמית. אך כאשר אזהרות האימה קורסות בזו אחר זו, יותר ויותר אנשים מאבדים את האמון בגופים הממשלתיים ובכך נפגעות גם ממשלות עתידיות. הכותרת על פינוי משפחת המלוכה שייכת לאותה קבוצה ומטרתה הברורה היא להפחיד את כולם. זה לא עובד ואסור למוסדות הממשלתיים להרשות שינצלו אותם בצורה כזאת, טוען סמית.
הציבור בחר בברקזיט ותפקידה של הממשלה הוא לממש בחירה זו, ולא לבזבז את כספו של משלם המיסים כדי לשכנע את הבריטים שהחלטתם הייתה מטופשת. הגיע הזמן שיהיה יותר כבוד לשכלו הישר ולבינתו הטבעית של הציבור הבריטי ולהפסיק לזרוע פחד, הוא מסיים.
