הברקזיט הורג הרבה מיתוסים, ובראשם – האמונה לפיה בריטניה אינה מדינה אבסורדית. הממסד הבריטי ומדינות זרות מאמינים בשכל הישר של הבריטים, אבל מתברר שזוהי אגדה – כותב ניק כהן בגארדיאן.
למרבה ההפתעה, הציבור הבריטי עודנו מאמין בכך. הוא מקלל את הפוליטיקאים, אבל משער שאיכשהו ימצאו מוצא. כהן מפקפק האם אמון זה יימשך, כאשר בקרוב יבינו הבריטים שהם חיים במדינה בה הפקידים שולחים יועצים צבאיים למשרדי הממשלה לקראת פרישה ללא הסכם, מכינים תוכנית לפינוי חרום של המלכה מחשש למהומות ואוגרים תרופות כאילו בריטניה ניצבת על סף מלחמה. אנחנו במלחמה – נגד ההיגיון, קובע כהן, מלחמה שאותם הכריזו הבריטים נגד עצמם.
הבריטים רגילים לישון בשקט למרות הרעשים החדשותיים, והם בטוחים שהמדינה היחידה באירופה שלא נפלה קורבן לפשיזם או לקומוניזם תעבור גם את זה. יש להם הרגל לא לקחת ברצינות סיכונים: הסתדרנו ונסתדר. סיבה נוספת לשלווה הבריטית הוא הסודיות המוטלת על פעילות השירות הציבורי. הם לא מבינים שיש להם ממשלת סודית החושבת בחשאי על מה שלא יעלה על הדעת, כולל הדרכים למנוע מהציבור להבין מה באמת מתרחש. כמו חיילים הרוצים להילחם וכמו עיתונאים הרוצים לפרסם סקופ, עובדי המדינה רוצים ששמם ייכלל בסיפור הגדול – והפעם זהו הברקזיט.
לא משנה כמה עובדי המדינה נהנים; הם לא יכולים לנצח במלחמת הברקזיט – טוען כהן. בניגוד לתעמולה משני צידי המתרס הפוליטי, עובדי המדינה הבריטים מצייתים להוראות. אבל כאשר המערכת הפוליטית קורסת, היא אינה יכולה לתת להם קו ברור ולומר היכן המדינה תהיה בקיץ. האם הם צריכים להתכונן לעסקה של תרזה מיי, למודל הנורבגי, לברקזיט ללא הסכם או לביטול הברקזיט? לכן, הם נאלצים להתכונן לכל האפשרויות.
למרות החשאיות, ברור שבריטניה אפילו לא קרובה להקמה ולהפעלה יעילה של גבולות כלשהם – והרי כל הרעיון מאחורי הברקזיט היה "לקבל בחזרה את השליטה על הגבול", מה שזה לא יהיה. הבריטים יודעים הרבה פחות ממה שמגיע להם לדעת. עד עכשיו, הביקורת על השירות הציבורי באה מצידם של אישים בימין, שחוסר האכפתיות שלהם כלפי אחרים גובל בסוציופטיות. הם חייבים להעמיד פנים שהאזהרות בדבר מחיר הברקזיט במשרות, בשירות לציבור ובמיסים הן שקר שמפיצים עובדי מדינה בעלי הטיות פוליטיות, כפי שטען אחד ממנהיגי הימין, ג'קוב ריס-מוג.
הימין חייב להילחם בכל כוחו עד 29 במארס ולטעון שניתן ליפול מעבר לצוק ולנחות ללא פגע. כאשר זה לא יקרה, הסיפור ישתנה והימין יזדקק לשירות הציבורי כקורבן עלילה של "סכין בגב" על-מנת להגן על עצמו מפני הזעם הציבורי. הם יטענו, שהברקזיט נכשל לא משום שהוא היה טעות ענקית, אלא משום שהממסד בווייטהול בגד ברצון הבוחר במטרה להישאר באיחוד האירופי.
אם הייתה מילה אחת של אמת בעלילה הזאת, מדגיש כהן, הרי שחסידי ההישארות באירופה בקרב השירות הציבורי היו מסרבים לעבוד על הברקזיט ובכיריהם היו מתפטרים. זה לא קרה. השערורייה האמיתית איננה ההטיה המדומיינת של השירות הציבורי, אלא העובדה שהעסקים והאזרחים אינם יודעים מה שממשלתם אמורה לספר להם. והם יישארו באפילה עד שיהיה מאוחר מכדי לעשות משהו.
