ארה"ב הודיעה לפני שבועיים על פריצת דרך במו"מ עם הטליבאן על הסכם שלום באפגניסטן, שם מצויה המלחמה במבוי סתום מזה שנים. חלק מההסכם יהיה התחייבות של הטלביאן שלא לאפשר פעילות של אל-קאעידה מהשטחים שבידיו – המטרה לשמה יצאה ארה"ב למלחמה ב-2001.
מומחי קבוצת סופאן מציינים, כי היחסים בין שני הארגונים ידעו עליות ומורדות, וכי כיום נמצאים אנשי אל-קאעידה בתת-היבשת ההודית בתוך יחידות של הטליבאן ומשמשים כיועצים ומאמנים. אם ארה"ב תיסוג מאפגניסטן, זו תהיה עילה אפשרית לטליבאן לנתק את קשריו עם אל-קאעידה. מצד שני, פקידים בממשלת אפגניסטן חוששים שנסיגה מהירה של האמריקנים תאפשר לארגון לכבוש מחדש שטחים במדינה; הממשלה שולטת כיום על שטח בו חיים רק 63.5% מתושבי אפגניסטן.
הסכם השלום המתגבש גם אינו חל על מה שקרוי "המדינה המוסלמית במחוז חורסאן", שלמנהיגיה יהיה יותר חופש פעולה כאשר האמריקנים יסוגו. הוא גם עלול להביא לנסיגה משמעותית בתחום החברתי, כאשר זכויות הנשים והתפתחויות חיוביות אחרות ייפגעו כוויתורים לטליבאן במסגרת כניסתו העתידית לממשלה.
לארה"ב יש מרחב תמרון צר במו"מ, אומרים אנשי סופאן. בנוסף לכך שבידיו כשליש משטח המדינה, הטליבאן עדיין מסוגל לבצע מתקפות משמעותיות. הנשיא
דונלד טראמפ אמר בפומבי שהיעד המרכזי שלו הוא להוציא את החיילים האמריקנים מאפגניסטן – ומובן שהדבר מחליש את עמדתו במו"מ. באפגניסטן ישנה אמרה מפורסמת, המיוחסת לאחד ממפקדי הטלביאן בשיחה עם קצין קנדי בכיר: "לכם יש שעונים, אבל לנו יש זמן". במילים אחרות: הכוחות המערביים יעזבו מתישהו, בעוד האפגנים יישארו.
הטליבאן מבין שהוא לא יצליח לנצח את ארה"ב, אך גם שארה"ב לעולם לא תצליח להכניע אותו. לכן, הטליבאן מנצח פשוט בכך שאינו מפסיד. הצבא האמריקני לא צריך להישאר לנצח באפגניסטן, במיוחד לנוכח הקושי שלו לייצר אסטרטגיה יציבה והצורך שלו להסתפק בנצחונות טקטיים – והטליבאן יודע זאת.
אחת ההשלכות של צמצום הנוכחות האמריקנית באפגניסטן תהיה הגברת כוחה של רוסיה, הפועלת מאחורי הקלעים להשיג מטרה זו. במקביל למו"מ שניהלה ארה"ב עם הטליבאן בקטר, כינסה רוסיה בנובמבר שעבר במוסקבה ועידה עם נציגים של ממשלת אפגניסטן והטליבאן לצד נציגי סין ואירן. בשבוע שעבר היא הזמינה נציגים של הטליבאן והאופוזיציה לשיחות במוסקבה, בניסיון לקבע את מעמדה כבעלת מעמד בהסדר העתידי. הצעדים הרוסים הללו הפתיעו רבים, לנוכח מחיר הדמים ששילמה ברית המועצות במדינה אחרי הפלישה ב-1979 ובעשור בו נלחמה בה. אבל אחרי כמעט שני עשורים באפגניסטן, ארה"ב עלולה למצוא את עצמה מול מעצמה שהעניין שלה במדינה שסועת המלחמות גדול יותר.
