חלפני הכספים של טהרן מנהלים את עסקיהם בקול נמוך ליד הבזאר הגדול של העיר, שכן בשנה שעברה אסרו עליהם השלטונות לפעול בניסיון לעצור את הצניחה בשער הריאל כאשר האירנים מיהרו לקנות דולרים בשל העיצומים האמריקניים הצפויים. לאחר שהוטלו העיצומים, יצאו סוחרי הבזאר להפגנות – לא נגד
דונלד טראמפ אלא נגד המשטר שלהם; הם פוזרו בגז מדמיע.
כעת – מדווח טיימס – נוצרים מדי בוקר תורים גדולים ליד חנויות הבשר ברחבי העיר, כאשר המחסור בו הולך ומחריף משום שהמגדלים מוכרים את עדריהם בחו"ל כדי לקבל דולרים. בשנה האחרונה איבד הריאל 70% מערכו, המחירים זינקו ורבים אינם יכולים להרשות לעצמם יותר מאשר את המוצרים החיוניים ביותר.
במבט מוושינגטון מדובר בהצלחה של הלחץ הכלכלי, המיועד להכניע את אירן בנושאי הגרעין, הטרור וחתרנותה האיזורית. המשטר האירני מצפה שהציבור יאשים את "השטן הגדול", אבל רבים חושבים אחרת ומאשימים את המשטר של הנשיא חסן רוחאני. במצב זה, טוען העיתון, ייתכן שהלחץ האמריקני פוגע במתונים-יחסית בצמרת האירנית יותר מאשר בקיצוניים בראשותו של המנהיג העליון,
עלי חמנאי. בריחת המשקיעים הזרים מסייעת למשמרות המהפכה להדק את אחיזת הברזל שלהם בכלכלת המדינה, אשר התרופפה כאשר אירן נפתחה לעולם.
רוחאני ניצח בבחירות לנשיאות ב-2015 בעקבות הסכם הגרעין, אך כעת רבים בבזאר מאשימים אותו בוותרנות-יתר ובכישלון להשיג את היתרונות המובטחים מן ההסכם. הבית הלבן מקווה שהלחץ הכלכלי יוביל בסופו של דבר לקריסת המשטר במהפכה שנייה, אך המפגינים שיצאו לרחובות ברחבי אירן בחודש יוני מחו על המצב הכלכלי ולא קראו לרפורמה פוליטית.
אירן ציינה בשבוע שעבר 40 שנה למהפכה, ומתנגדיו של רוחאני השתמשו בהזדמנות כדי לתקוף אותו שוב בשל המצב הכלכלי, תוך שימוש ברטוריקה המזכירה את זו ששימשה נגד השאה ב-1979. אותה מהפכה שאבה את כוחה מהמעמדות החלשים, כולל סוחרי הבזאר, אשר יצאו להפגנות ושביתות שהסתיימו בנפילתו של השאה. "הציבור קורס תחת עול העוני. יש בעיות כלכליות, אך חלק מהבכירים אדישים כלפיהן", אומר קאזם סדיגי, מיועציו של חמנאי.
בנאומו בעצרת לרגל יום השנה האשים רוחאני את ארה"ב, וקרא לתושבי אירן להתאחד מול הלחץ החיצוני. "לעם האירני היו ויש קשיים כלכליים מסוימים, אבל נתגבר על הבעיות בעזרה הדדית", אמר. שר החוץ, מוחמד זריף, הודה ש"זה פחות ממה שציפינו מהמהפכה שלנו", אך טען שהעם האירני לעולם לא ייכנע ללחץ חיצוני.
שר החוץ האמריקני,
מייק פומפאו, משוכנע שהעיצומים יובילו לכך שהמשטר יצטרך לבחור בין שמירת חבל הטבור הכלכלי שלו מבית לבין הוצאת כספים על פעילות בחו"ל. ההיסטוריה מלמדת אחרת, מעיר טיימס. אירן הקימה את חיזבאללה בשנות ה-80, כאשר הכנסותיה מהנפט צנחו והיא התמודדה עם מיתון. ואילו התפשטותה בסוריה באה במקביל לעיצומים הקשים ביותר שהוטלו עליה.
משמרות המהפכה יוצאים נשכרים מן העיצומים, המאפשרים להם להרוויח מרשתות הברחה המהוות צינור חיים חיוני לכלכלה המקומית. "הממסד תמיד יסתדר, לא משנה מה קורה", אומרת מוכרת הבגדיה אלנא. "אם העיצומים הללו מכוונים נגד המנהיגים, הם לא עובדים. האדם הפשוט הוא זה שסובל".
