ככל שמתקרב 29 במארס – יום הפרישה המיועד של בריטניה מ
האיחוד האירופי – כך גוברת בגרמניה הדאגה מפני השלכותיו של הצעד על ארצם ועל אירופה, מדווח טוני ברבר בפייננשל טיימס. לדאגה הזאת שותפים פוליטיקאים, אנשי עסקים ופרשנים.
זיגמר גבריאל, שהיה שר החוץ ומנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שיקף את מצב הרוח במאמר שפרסם השבוע. "למעט בנושא שינויי האקלים, אירופה היא משקיפה מן הצדדים ברוב העימותים והנושאים הבינלאומיים", כתב. "אחרי הברקזיט אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב מסוכן יותר, משום שנגלה שאירופה חלשה יותר". מסיבות גיאו-פוליטיות וכלכליות דומות הצטרפה בחודש שעבר יו"ר המפלגה הנוצרית-דמוקרטית והמועמדת הצפויה לרשת את אנגלה מרקל, אנגרט קראמפ-קרנבאואר, לקולות הקוראים לבריטים לשקול מחדש את הפרישה.
רוב הגרמנים חיו במצב של הכחשה בנוגע לברקזיט, טוען ברבר, ורק כעת הם מתחילים להשלים בחוסר רצון עם האירוע והשפעותיו. מאז משאל העם ביוני 2016 העדיפה התקשורת הגרמנית להבליט את עמדתיהם של ראש הממשלה לשעבר,
טוני בלייר, ושל בכירים אחרים המתנגדים לברקזיט – תוך התעלמות מכך שמדובר במיעוט.
בצמרת הגבוהה של ממשלת גרמניה, המשקיפה על הפוליטיקה הבריטית בצורה עניינית ובלתי רגשנית, הבינו תמיד שקלושים הסיכויים שהפרישה תתבטל. מבחינתה של אנגלה מרקל, השאלה המרכזית היא כיצד להגן על מוסדות האיחוד, השוק המשותף והמסגרת המשפטית מפני הנשורת של הברקזיט. מבחינתה של ברלין, במקום הראשון ניצבת השמירה על אחדות 27 המדינות הנותרות; יחסי גרמניה-בריטניה, עם כל חשיבות, הם רק במקום השני.
כמה מתומכי הברקזיט בבריטניה טוענים, כי תעשיינים ואנשי כספים גרמנים ילחצו על ממשלתה של מרקל לפעול כדי למנוע פגיעה ביחסי המסחר וההשקעות בין שתי המדינות. אין ספק שההשפעה של פרישה ללא הסכם על גרמניה תהיה חמורה, וברלין אינה מעוניינת בכך גם כדי שלא לאבד בבת אחת את תרומתה המשמעותית של בריטניה לתקציב האיחוד. כל אלו מסבירים את נחישותה של מרקל להוביל לפרישה מסודרת, ואין ספק שהיא תהיה מוכנה להעניק לבריטניה ויתורים כדי להבטיח זאת. אבל, שב ומדגיש ברבר, העדיפות הראשונה של מרקל היא הבטחת שרידותו והצלחתו של האיחוד.
