כאשר התיישב ג'ים פראט לראיון לתפקיד מנהל יחידת המחקר של טויוטה, כתבו מראייניו היפנים על פיסת נייר מילה אחת: "דמנציה". ההתעניינות הגוברת של יצרנית הרכב באוכלוסייה המבוגרת, גרמה לפראט לקבל על עצמו את התפקיד: "השאלה לכולנו היא, כיצד נוכל להשתמש בטכנולוגיה כדי לשפר את איכות החיים של אנשים ההולכים ומזדקנים", הסביר לאקונומיסט.
הזדקנות ורובוטים קשורים זה בזה יותר מכפי שניתן לחשוב, כותב השבועון. בארצות צעירות עם הרבה ילדים יש מעט רובוטים; ההפך נכון בארצות מזדקנות. כמה מן המדינות בעלות היחס הגבוה ביותר בין עובדים לרובוטים, נמנות גם על המדינות בעלות כוח העבודה הזקן ביותר בעולם: גרמניה, סינגפור,
קוריאה הדרומית ויפן. מחקר של MIT העלה, כי המדינות שהשקיעו הכי הרבה ברובוטיקה בשנים 2014-1993 היו אלה שהזדקנו בקצב המהיר ביותר. עלייה של עשר נקודות האחוז בקצב ההזדקנות, מביאה לתוספת של כמעט רובוט אחד לכל 1,000 עובדים.
ממצאים אלו לא צריכים להפתיע. רובוטים הם לרוב תחליף לכוח עבודה אנושי. ארצות בהן יש כוח עבודה צעיר נרחב, אינן זקוקות להם; שכר העבודה בהן נמוך והרובוטיקה אינה כדאית. לעומת זאת, הזדקנות יוצרת צורך כפול באוטומציה: הן כתחליף לעובדים ההולכים ומתמעטים, והן כסיוע לאוכלוסייה המזדקנת בחיי היום-יום שלה. התוצאה היא זיקה חזקה בין השניים. מחקר גרמני הגיע למסקנה, כי ההזדקנות אחראית ל-40% מהשוני במספר הרובוטים שבמדינות שונות.
הרבה יותר בני 65 ומעלה הקשר הזה ילך ויגבר, צופה אקונומיסט. השנה יהיו בעולם יותר בני 65 ומעלה מאשר אי-פעם בתולדות האנושות. בשנת 2060 יוכפל מספרם בארה"ב ל-98 מיליון, וביפן הם יהוו 40% מהאוכלוסייה. לא יהיו מספיק צעירים לטפל בכל כך הרבה זקנים, אלא אם כן הרובוטים יעזרו. גם הצטמקות כוח העבודה ממלאת תפקיד חשוב. ראו את סין: היא יצרנית הרובוטים הגדולה בעולם – 137,900 בשנת 2017. עד שנת 2040 יצטמק כוח העבודה שלה ב-13%, והיא תצטרך להתקין בסוף התקופה 2 מיליון רובוטים כדי להחליף את העובדים החסרים – פי ארבעה מכל הרובוטים התעשייתיים שיוצרו אשתקד בכל העולם.
בעיות אלו קיימות גם במדינות המזדקנות בקצב איטי יותר, כמו בריטניה. עד שנת 2025 יקטן בארבע נקודות האחוז מספר העובדים מתחת לגיל 30, ויגלה בעשר נקודות מספר העובדים שמעל גיל 50. זה נשמע סביר, אבל בלונדון מדובר בצניחה של רבע במספר העובדים הצעירים ובעלייה גדולה עוד יותר במספרם של המבוגרים. המצב יפעיל לחץ כבד על מספר מגזרים: שליש ומעלה מהמורים, עובדי הבניין, עובדי הבריאות, החקלאים ונהגי המשאיות יהיו בני 50 ומעלה. אוטומציה היא הדרך היחידה להתמודד עם הבעיות הצפויות.
אקונומיסט קובע, כי בשנים הקרובות תשנה הדמוגרפיה את אופיים ומספרם של הרובוטים הנחוצים. כיום הם נמצאים בעיקר בתעשיה: מכירות של 48 מיליארד דולר ב-2017, פי שישה מאשר מכירות הרובוטים בענפי השירותים (לוגיסטיקה, רפואה, חליבה, שימוש ביתי ועוד). אבל ההאצה בהזדקנות תגביר את חשיבותם של האחרונים. מפתחיהם מקווים, כי יום אחד יוכלו הרובוטים לסייע לזקנים לחיות לבדם ולהישאר ניידים לזמן ארוך יותר. הם יפיגו את קשיי הבדידות ויסייעו להתמודד עם דמנציה. כך יהיה קל יותר לטפל במי שיפרשו לבתי אבות, ולסייע למי שירצו להמשיך לעבוד.
הסימנים למהפכה זו ניכרים בצורה הטובה ביותר ביפן. סוני והמכון לטכנולוגיה מתקדמת ייצרו רובוטים לילדים ולחולי דמנציה. רובוט של סופט-בנק מסוגל לנהל שיחות במספר מוגבל של נושאים, בתנאי שבן-שיחו האנושי אינו סוטה יתר על המידה מהתסריט. רובוט אחר מיועד למי שאינם מסוגלים לאכול בעצמם. יש גם רובוט המסייע לאחיות להרים ולשאת חולים. הדרישה לרובוטים אלו גדלה במהירות, גם כאשר מביאים בחשבון שנקודת ההתחלה היא נמוכה. סוני מכרה 11,000 רובוטים לילדים בתוך שלושה חודשים. ב-8% מבתי האבות ביפן כבר יש רובוטים להרמה, והאסטרטגיה הלאומית של יפן הציבה יעד של סיוע רובוטי ל-80% מהקשישים בשנת 2020.
יהיה צריך צבא רובוטים עם זאת, מדגיש אקונומיסט, נכון לעכשיו יש לטכנולוגיה עוד דרך ארוכה לעבור. בשנה שעברה נמכרו בכל העולם רק 20,000 רובוטים שניתן לומר שהם מסוגלים לסייע למזדקנים; מדובר ב-5% בלבד ממספר הרובוטים בתעשיה. אין ספק שהמספר יגדל; השאלה היא באיזו מהירות. פראט אומר שהתשובה היא: במהירות רבה. בחמש השנים האחרונות נרשמה התקדמות עצומה בתחום הבינה המלאכותית, ויש פעולות שרובוטים מסוגלים לעשות מהר יותר וטוב יותר מבני אדם. שליש מחברות הרובוטים הן בנות פחות משש שנים ומייצרות רובוטים שירותיים. עלות המחקר והפיתוח יורדת וההשקעות עולות.
ואולם, כדי שהרובוטים יוכלו לבשל ולנהוג – כפי שצופה פראט – עליהם ללמוד לעשות שורה ארוכה של פעולות. כיום הם אינם יכולים לנווט את דרכם בבית רגיל, להזיז את ידיהם כמו בני אדם או לנהל שיחות של ממש. הם אינם מסוגלים להבחין בין מפלסת שלג לבין אוטובוס תלמידים הפוך. הם יכולים לספק למזדקנים עזרה גופנית מסוימת, אבל רובוט אחד יכול לעשות דבר אחד – ולכן יהיה עלינו למלא את בתינו בצבא של רובוטים כדי למלא משימות מגוונות.
המגבלות של הרובוטים הן משמעותיות. רובוטים שיהפכו את שנות הזיקנה לקלות יותר יישארו יקרים עוד שנים רבות, רק עשירים יוכלו לרכוש אותם והדבר עלול להקשות על הפיכתם למקובלים בעיני הסביבה. לא בטוח שחברות יוכלו לתת מענה אוטומטי מלא למחסור בידיים מאומנות; הרחבת חלקן של נשים בעבודה והגדלת מספר מהגרי העבודה יהיו חשובים לא פחות. חלק מפסי הייצור יעברו ממדינות מזדקנות (כמו סין) למדינות צעירות (למשל באפריקה). ההזדקנות מצריכה מהפכה רובוטית, אך כלל לא בטוח שהיא כבר מעבר לדלת – מסכם אקונומיסט.
