פרישתם של שבעה חברי פרלמנט מסיעת הלייבור היא יותר מאשר עוד תסמין לחוסר היציבות הפוליטית בבריטניה ערב הברקזיט – כותב טוני ברבר בפייננשל טיימס. היא מדגימה את ההתרסקות של המערכת בתגובה ללחצים פוליטיים, כלכליים וחברתיים – בדומה למתרחש בכמה ממדינות היבשת. איזו אירוניה: התהליכים בבריטניה דומים יותר מאי פעם לאלו של היבשת – דווקא ערב ההינתקות ממנה.
כשם שהפילוג בבריטניה מקשה עליה להגיע להסכמה בנושא הברקזיט, כך הפילוג באירופה מקשה על הזרם המרכזי ביבשת להתאחד מאחורי חיזוקו של
האיחוד האירופי. נקודות הדמיון מתחילות בעלייתן של קבוצות קיצוניות מימין ומשמאל, בעוד מפלגות הימין-מרכז והשמאל-מרכז נתפסות כמנותקות מן העם. כמו הסוציאל-דמוקרטים בגרמניה והסוציאליסטים בצרפת, הלייבור מאבד את אחיזתו במה שהיה בעבר קואליציה מנצחת של ליברלים עירוניים ופועלי תעשיה.
הצלחתו היחסית של הלייבור בבחירות 2017 טשטשה קשיים אלו, אך הם צפו על פני השטח בשל השתלטותם של ג'רמי קורבין ותומכיו בעלי המסורת הקומוניסטית על מנגנון המפלגה, ממשיך ברבר. לכך נוסף רעל האנטישמיות, שגם באירופה היא אחד הסממנים של פוליטיקאים אנטי-פרלמנטריים.
בעת משאל העם של 2016, המפלגה הימנית ביותר בבריטניה הייתה מפלגת העצמאות הבריטית (Ukip), שהייתה למעשה בבואה של החלק היותר-ימני במפלגה השמרנית. זה השתנה בצורה משמעותית: Ukip
סטתה הרחק לימין והפכה למפלגה אנטי-מוסלמית – וגם כאן מדובר בתופעה דומה לזו המתחוללת ביבשת.
הכוח המוביל כיום בימין הלאומני בבריטניה הוא אגף במפלגה השמרנית, המכנה את עצמו "קבוצת הרפורמה האירופית" ופועל במידה רבה בפרלמנט כמפלגה נפרדת. הקבוצה כוללת שורה של דמויות אקסצנטריות, כולל מתנגדי אירופה ומתנגדי ממשל. הקבוצה הזאת דומה למפלגת "הליגה" השלטת באיטליה, אם כי היא פחות קיצונית כלפי המהגרים.
הן בבריטניה והן ביבשת – מסכם ברבר – פוליטיקאים מתונים כמו שבעת הפורשים מהלייבור נאבקים בניסיון לחזור ולהגיע לעמדת השפעה. ובשני צידי התעלה, קרבות גדולים צפויים בהמשך.
