יועציו של הנשיא
דונלד טראמפ מקווים שהוא ילחץ על מנהיג
קוריאה הצפונית, קים ג'ונג-און, לקיים את התחייבותו ולפרק את הנשק הגרעיני שבידי ארצו. אולם בוושינגטון חוששים שטראמפ שואף יותר להביא לסיומה הרשמי של מלחמת קוריאה, בתקווה לזכות בפרס נובל לשלום. כך מדווח ניו-יורק טיימס לקראת פגישת השניים השבוע (27-28.2.19).
פקידים בממשל אמרו, כי פירוק הנשק נותר המטרה העליונה מבחינתו של טראמפ. אולם טראמפ עצמו אמר לכאורה שאין הוא ממהר להכריח את קוריאה הצפונית לוותר על הנשק הגרעיני. מבחינתו, אחת התוצאות האפשריות של הפסגה בהאנוי תהיה סיום מלחמת קוריאה לצד התחייבות של קים לפתוח את ארצו לעולם ולפרק חלק קטן מן הנשק הגרעיני או מהטילים הבליסטיים.
סיום המלחמה הוא יעד מרכזי מבחינת קוריאה הצפונית, משום שהוא יאפשר להקל את בידודה של המדינה ויגביר את הלחץ להסיר את העיצומים שהוטלו עליה. מבחינת ארה"ב מדובר בנושא סבוך, מסביר הטיימס, משום שיהיה עליה להכריע האם תסכים להסיג את כוחותיה מ
קוריאה הדרומית – אפשרות העשויה לקסום לטראמפ, שכבר תהה מדוע על ארה"ב להחזיקם שם.
שני פקידים בכירים אמרו לעיתון, כי הממשל לא דן עם הצפון על אפשרות הוצאת 28,500 החיילים המוצבים בדרום, ויועציו הבכירים של טראמפ מתנגדים בתוקף לאפשרות כזאת. טראמפ אמר החודש, כי אין לו תוכניות להוציא את החיילים, אך ציין שמדובר במשימה יקרה ו"אולי יום אחד [אפשר יהיה להוציאם]; מי יודע מה יקרה".
מאז הפגישה הראשונה בין טראמפ לקים, ביוני שעבר בסינגפור, הדגיש הממשל שהשגת שלום בחצי-האי הקוריאני היא מטרה מרכזית מבחינתו. זאת, למרות שלא הושגה התקדמות כלשהי בפירוק הנשק של הצפון. טראמפ לא הסתיר שלדעתו הוא ראוי לפרס נובל לשלום על מאמציו להגיע לפיוס בקוריאה. הוא גם טען, כי הנשיא
ברק אובמה – שקיבל את הפרס – התכוון להנחית מהלומה צבאית על הצפון, טענה אותה מכחיש אובמה.
היחסים בין שתי הקוריאות השתפרו בשנה האחרונה, כולל פגישות בין מנהיגיהן ומשלחת משותפת לאולימפיאדת החורף שהתקיימה בדרום. עם זאת, הדרום לא הראה סימן כלשהו לכך שהוא מוכן שארה"ב תוציא ממנו את חייליה, אלא להפך – הסכים להגדיל את השתתפותו במימונם. במקביל, הדרום מעוניין בהסכם שלום עם הצפון, שיאפשר לו להגדיל את השקעותיו שם ויקטין משמעותית את סכנת המלחמה – כאשר סיאול מצויה בטווח אש מהגבול.
הטיימס מוסיף, כי הסכם שלום בקוריאה מעורר שאלות משפטיות סבוכות. הסנאט עשוי לדרוש להביא את ההסכם לאישורו, בעוד הלשכה המשפטית של הבית הלבן סבורה שאין צורך בכך. סין חתומה על הסכם הפסקת האש משנת 1953 – ההסכם היחיד שנחתם במלחמת קוריאה – ויהיה כנראה צורך לצרף אותה להסכם שלום. ככלל, סין מעוניינת בהסכם שכזה, משום שהיא רואה בו אמצעי להפחתת הנוכחות הצבאית האמריקנית באסיה.
השאלה המרכזית שאמור טראמפ לשאול את עצמו, היא מה יכולה ארה"ב לקבל בתמורה להסכם שלום. קוריאה הצפונית יכולה להתחייב להפסיק את פיתוח הנשק הגרעיני, אך במצב כזה יישאר בידיה הנשק הקיים. היא יכולה להסכים לפיקוח בינלאומי על מתקני הגרעין והטילים ולפרק חלק מהם. מדובר במחוות רחוקות מפירוק אמיתי ומלא של היכולות הצבאיות המאיימות על קוריאה הדרומית ואף על ארה"ב, אך הן יותירו בחיים את מאמציו הדיפלומטיים של טראמפ.
קוריאה הצפונית טרם עמדה בהתחייבותה למסור לארה"ב רשימה מקיפה של מתקניה הגרעיניים – תנאי בסיסי לפיקוח עליהם. ההערכות הן ש-קים לא יביא עימו להאנוי רשימה כזאת. פרשנים אומרים, כי אין כל הוכחה לכך מתכוונת לוותר על מעמדה כמעצמה גרעינית, אותו רואה המשטר כחיוני להישרדותו. פקידים בממשל טוענים שטראמפ אמור ללחוץ על קים לפעול בכיוון זה, ומזכירים שהעיצומים נותרו בעינם ויישארו על-כנם כל עוד הצפון לא יתפרק מנשקו הגרעיני.