ברקזיט דחוי הוא ברקזיט מת

תרזה מיי אמרה אין-ספור פעמים, שבריטניה תעזוב את האיחוד האירופי ב-29.3.19 ושהפרישה בשום אופן לא תידחה. השבוע (26.2.19) היא ביצעה פניית פרסה והודיעה, כי ייתכן תסריט בו חברי הפרלמנט יתבקשו לאשר דחייה בפרישה. היא נאלצה לעשות זאת כדי למנוע התפטרות המונית מממשלתה והצבעה חוצת מפלגות אשר תוציא מידי ממשלתה את השליטה בברקזיט. פיליפ ג'ונסטון מזכיר בדיילי טלגרף, כי הטקטיקה של מיי הייתה להריץ את השעון לאחור עד לנקודה בה יצטרכו חברי הפרלמנט לבחור בין תמיכה בהסכם שתגיש להם לבין הישארות באיחוד. מי שהתנגדו להסדר בין שני חלקי אירלנד, היו נאלצים להשלים עם כך שיהיה גבול כלשהו ולהסתפק בהתחייבות אירופית שהוא לא יהיה קבוע, אך בלי לומר מתי יסתיים. זה לא מספיק טוב מבחינתם, אבל עדיף על פני דחיית הפרישה למועד בלתי ידוע. מיי אמרה שוב ושוב (ושוב), כי דחייה אינה מבטיחה הסכם אלא רק עיכוב. קצה הצוק יהיה שם גם לאחר שלושה חודשים. האמת היא, קובע ג'ונסטון, שאם הברקזיט יידחה – הוא גמור. חברי הפרלמנט לעולם לא יתמכו בפרישה ללא הסכם, ומיי אומרת שלא תהיה פרישה ללא הסכם בלי תמיכה מפורשת של הפרלמנט. לדבריה, דחייה תהיה זמנית – אבל מה ייצא ממנה? האם בדרך קסם יימצא פתרון שאיש לא חשב עליו לבעיית אירלנד? חודשיים, שישה חודשים, חצי שנה – זה לא משנה, משום שהשאלה האמיתית האם בכלל צריך לפרוש, טוען ג'ונסטון. התומכים בהישארות קיבלו עידוד מהודעת הלייבור השבוע שיתמוך במשאל עם נוסף, משום שלדעתם יש סיכוי שההחלטה המקורית תתהפך. ייתכן שהם צודקים וייתכן שהם טועים. אבל משאל עם נוסף יקרע לגזרים את הפרלמנט בעצם ההחלטה על השאלה שתוצג בו. חוץ מזה, האם מנהיגי אירופה יסכימו להאריך את העינוי הזה בלא שיוביל לשום מקום? מדוע שיסכימו להארכה, לאחר שכבר הגיעו להסכמה עם ממשלת בריטניה וההסכם הזה נדחה? יש יותר סיכוי שהאיחוד יסכים לדחייה ארוכה יותר, נניח בת 18 חודשים, כדי לתת זמן לעגן בצורה רשמית את יחסיו העתידיים עם בריטניה. בהארכה כזאת יש היגיון, משום שבהסכם נקבעה תקופת מעבר עד סוף 2020, בה בריטניה תמשיך להיות כפופה להוראות האיחוד. אבל אם בריטניה תישאר באיחוד כמעט חמש שנים לאחר שהצביעה בעד פרישה ממנו, יגבר ההיגיון שבקיום משאל עם נוסף – ומיי מתנגדת לו בכל תוקף. קשה לראות אפילו את מיי, השורדת הגדולה, נשארת בתפקידה אם היא תובס שוב והברקזיט לא ייצא לפועל ב-29 במארס. מה היא תוכל לומר? "נכשלתי פעמיים אבל תנו לי עוד כמה שבועות ואראה מה אני יכולה לעשות"? זה יהיה כמו בנאי ראשי של קתדרלה שקרסה, המבקש רשות לבנות אותה מחדש, בעוד שיש צורך באדריכל חדש – מדגים ג'ונסטון. מיי נמצאת במלכודת, אלא אם כן תצליח לחולל תעלול פוליטי דמוי-הודיני בשבועיים הקרובים, עד למועד ההצבעה בפרלמנט (12 במארס). אולי היא תצליח להשיג מהאיחוד ויתורים שישכנעו את מתנגדיה לתמוך בהסכם שתביא. אבל לוח הזמנים מוציא מכלל אפשרות פסגת חרום לפני ההצבעה. מנהיגי אירופה ייפגשו שוב רק ב-21 במארס, וסביר יותר שיעסקו בשאלה עד מתי לדחות את הפרישה הבריטית. מיי התעקשה כל הדרך לטעון, שאין חלופה מציאותית לעסקה שלה שתעבור בפרלמנט – אבל הטענה הזאת מעולם לא נבחנה. אם הכל ייכשל, מיי תוכל לטעון שהיא ניסתה כמיטב יכולתה לפרוש מהאיחוד, התכוונה לעמוד בלוח הזמנים אבל הובסה בפרלמנט. לא בטוח שכך תתאר זאת ההיסטוריה.