בהתחשב בכך שהיא מואשמת על בסיס קבוע במניפולציות סטטיסטיות, סין מצטיינת באיסוף נתונים. הממשלה שיגרה 2 מיליון סוקרים לחברות, עסקים ודוכני רחוב בחודשים הראשונים של השנה, כדי לבצע סקר כלכלי לאומי מקיף, והיא גם מזהירה שפברוק נתונים מהווה עבירה על החוק.
זה אינו פותר את בעיות היסוד של הסטטיסטיקות הסיניות – מדגיש אקונומיסט. מחקר חדש של חוקרים מאוניברסיטת שיקגו והונג-קונג מצא, כי סין ניפחה בצורה שיטתית את נתוני התפוקה וההשקעות. כתוצאה מכך, טוענים החוקרים בראשותו של צ'אנג-טיי הייש, סין ניפחה את התוצר שלה בשתי נקודות האחוז בממוצע בכל שנה בתקופה שבין 2008 ל-2016. התוצאה: הנתון של 2016 מציג משק גדול ב-16% - שהם 1.5 טריליון דולר – מגודלו האמיתי.
כלכלנים אלו אינם הראשונים המפקפקים בנתונים הסיניים, אבל המחקר שפרסמו בשבוע שעבר (7.3.19) ראוי לתשומת לב משום שהייתה להם גישה טובה יותר מאחרים לנתונים הסיניים. למרות שהשתמשו רק בנתונים רשמיים, הם ידעו טוב יותר היכן לחפש, מסביר אקונומיסט. הם השוו את ההכנסות מהמע"מ ששילמו חברות תעשייתיות לגידול בתפוקה התעשייתית. עד 2007 שני הקווים היו זהים, אבל מאז 2008 נפתח פער ביניהם. החוקרים גם יצרו מודל חילופי לקביעת הצמיחה, תוך שימוש בנתונים שקשה יותר לשחק בהם – כמו צילומי לווין של התאורה בלילות, מטעני רכבות וייבוא – והגיעו לאותה מסקנה.
הספקנים כלפי הנתונים הסיניים טוענים, כי לסטטיסטיקאים שלה יש כוח לשחק במספרים כדי להשיג את התוצאה הרצויה. החוקרים הנוכחיים טוענים שהבעיה שונה: העדר סמכות לתקן את המניפולציות של אחרים. כך למשל, טענה ותיקה היא שחיבור נתוני התוצר של המחוזות עולה על התוצר הלאומי – מה שאומר שהמניפולציות נעשות בדרך לבייג'ינג. עד 2008 פעלה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לתקן עיוותים אלו, על-ידי איסוף נתונים משלה. אבל מאז המשבר הפיננסי היא אינה מצליחה לעשות זאת.
המניע של המחוזות ברור: הסיכוי של העומדים בראשם לקידום תלוי בראש ובראשונה בהישגיהם הכלכליים, אותם הם יכולים לנפח. מאחר שהמושלים בכירים יותר מאשר הסטטיסטיקאים, יש צורך באומץ רב מצד האחרונים כדי להתייצב נגדם. רק לאחר פעולות נגד השחיתות בכמה מן המחוזות, הודו השלטונות שהנתונים שלהם נופחו. ואם החוקרים צודקים, מדובר בתסמין של מגיפה.
יש גם נקודת אור: נתוני הצריכה המקומיים והלאומיים קרובים זה לזה; הבעיה היא, כאמור, בעיקר בתפוקה התעשייתית ובהשקעות. כך למשל, ההשקעות היו 36% מהתמ"ג ב-2016 ולא 43% כפי שנמסר רשמית. החוב כאחוז מהתוצר גבוה מכפי שפורסם, אך התשואה הכוללת על ההשקעות אינה נמוכה כפי שניתן היה לחשוש – משום שהצריכה היא מנוע צמיחה חזק יותר מהמשוער. וזה אומר, מסכם אקונומיסט, שכלכלת סין אולי קטנה יותר – אבל מאוזנת יותר ואולי יציבה יותר.
