טד קרוז הכריז על מועמדותו לנשיאות ארה"ב ב-23.3.15, דהיינו 596 ימים לפני הבחירות. הוא היה המועמד הראשון משתי המפלגות שיצא בהכרזה זו. מושל פלורידה דאז,
ג'ב בוש, אומנם החל בגיוס הכספים כבר בדצמבר 2014, אך ההכרזה הרשמית באה רק ביוני 2015.
דונלד טראמפ הכריז יום אחרי בוש.
אנו מצויים 600 יום לפני בחירות 2020 – ובמפלגה הדמוקרטית כבר יש קרוב כתריסר מתמודדים. ייתכן שההבדל בין 2020 לבין 2016 אינו נובע מכך שהפעם המועמדים מזדרזים, אלא מכך שלפני ארבע שנים הם איחרו – כותב פיליפ באמפ בוושינגטון פוסט. ייתכן, אבל גם בבחירות 2000, 2004 ו-2012 ההכרזות באו מאוחר יותר. רק ב-2008 הן היו מוקדמות כמו הפעם.
מה המשותף לשני המקרים? נשיא מכהן בלתי פופולרי. ב-2008 היה זה
ג'ורג' בוש הבן, ששיעור התמיכה בו שנתיים לפני הבחירות היה 33%; טראמפ עומד על 40%. אבל גם שיעור התמיכה של
ברק אובמה שנתיים לפני בחירות 2016 היה רק 40%. עוד נקודת דמיון: בשני המקרים מתקיימות הבחירות לנשיאות אחרי בחירות אמצע בהן מפלגה אחת (הדמוקרטים) מתחזקת כתוצאה מהתגברות התמיכה בה בשל התנגדות לנשיא המכהן; המועמדים רוצים לנצל התחזקות זו. אבל זה גם היה המצב של הרפובליקנים לפני בחירות 2016 ו-2012.
סיבה נוספת היא כמובן עקרון העדר. כל עוד איש אינו קופץ לבריכה, אחרים אינם מרגישים דחיפות לעשות זאת – ולהפך. חוץ מזה, המפלגה הדמוקרטית יצרה הפעם תמריץ מיוחד להצטרפות מוקדמת למרוץ. היא קבעה שני תנאים אפשריים להשתתפות בעימותים בין מועמדיה: או תמיכה של לפחות אחוז אחד בשלושה סקרי נפרדים, או לפחות 65,000 תורמים ב-20 מדינות. ככל שהמועמד נכנס מוקדם יותר, כך גדלים סיכוייו לעמוד באחד מתנאים אלו.
יש עוד גורם: לא ידוע כמה גדול יהיה המגרש הדמוקרטי. רוב המועמדים הצפויים כבר בתוכו, אך עדיין לא כולם. ייתכן שיהיה גל נוסף של מועמדים בחודשים הבאים, ואם הוא יכלול את המועמדים שיילכו עד הסוף – יהיה צורך להפוך את השאלה שבבסיס הדברים, ולתמוה מדוע הם נכנסו כה מאוחר.
