במשך ארבע שנים היה ג'יאנפרנקו פרנציוסי, "ג'יאנינו" בפי כל, סוכן של משטרת איטליה. בפברואר 2009 הוביל המידע שמסר למאסרם של סוחרי סמים רבים באיטליה, קולומביה וספרד ולתפיסת תשע טונות של קוקאין – והסיוט שלו החל. כיום, מדווח גארדיאן, הוא מתגורר בקרוואן בצפון איטליה, שקוע בחוב ונתון לאיומי רצח מצד מי שהרסו ב-2015 את המספנה שלו, ומאשים: הממשלה נטשה אותי.
ג'יאנינו הוא אחד מעדי המדינה הרבים שסייעו במבצעים נגד המאפיה, ואשר הפכו לקורבנות של מערכת קלוקלת שאינה מסוגלת להעניק להם הגנה ותמיכה, בעיקר בשל קשיי תקציב. אנשי עסקים רבים שסירבו לשלם למאפיה דמי חסות, פשטו את הרגל. אחרים עזבו את איטליה, ואחדים שקעו בחובות ובדיכאון שהובילו אותם להתאבדות. אחד מהם, רוקו גרקו, התאבד החודש לאחר שמשרד הפנים הכניס בטעות את החברה שבבעלותו לרשימה שחורה של בעלי קשרים עם המאפיה ומנע ממנה להתמודד במכרזים ממשלתיים. ג'יאנינו ניסה שלוש פעמים להתאבד.
רשימת עדי המדינה שחוסלו ארוכה וממשיכה להתארך. בחג המולד האחרון נרצח אחיו של איש מאפיה, שהפך לעד מדינה, בידי שני רעולי פנים. תומסקו בוסקטה, שעדותו הביאה לחיסול ה"קוזה נוסטרה" – ארגון הפשע הידוע ביותר בסיציליה – שילם את המחיר הכבד ביותר: בשנים 1984-1982 נרצחו אחיו, גיסו וארבעת נכדיו, ושניים מבניו נעלמו.
ההכרה השיפוטית בעדי מדינה וההגנה עליהם היא בעיה של ממש באיטליה, מדגיש גארדיאן. 6,200 איש מצויים תחת הגנה שכזאת (עדים ובני משפחותיהם). עדי מדינה מקבלים לרוב 1,500-1,000 אירו בחודש, ועוד 500 אירו לכל בן משפחה. אבל המדינה מתקשה כיום לעמוד בנטל הכלכלי, המגיע למאות מיליוני אירו בשנה. שר הפנים הימני-קיצוני, מטאו סלבאני, הודיע בשבוע שעבר שמשרדו יבחן את ההגנה המשטרתית: "יש אנשים הנהנים מליווי משטרתי זמן רב מדי", הסביר.
חלוף הזמן אינו מפחית את הסכנות. איגנציו קורטו, איש עסקים מסיציליה ונשיא ארגון עדי המדינה, קיבל אין-ספור איומים, מכוניתו הוצתה ונשלחו אליו מעטפות ובהן קליעים. למרות זאת, בשנה שעברה הוסרה ההגנה עליו ועל משפחתו. "איטליה מעודדת אנשים לצאת נגד המאפיה, אבל כאשר המדינה מקבלת מה שהיא רוצה – היא נוטשת אותם. אנחנו חבורה של מתים מהלכים", הוא אומר.
היו מי שנאלצו לברוח מאיטליה. מריה וולוניראנצ'י, שהסגירה את בעלה המאפיונר, עקרה אשתקד לגרמניה משום שהבוסים במאפיה יכלו לשים את ידיהם עליה אפילו במקום מסתור ממשלתי. המודיע פבריציו דמיטרי ורעייתו, בת-דודה של מאפיונר מקומי, עברו עם ילדיהם לקנדה וביקשו מקלט, אחרי ששני כלביהם הורעלו ואיש מאפיה איתר את מקום המסתור שלהם.
ג'יאנינו ניסה למצוא מקלט בצרפת, אך לשווא. כמה ממדינות
האיחוד האירופי מסרבות להעניק מקלט לאזרחי מדינות האיחוד, בנימוק שמדינותיהם יכולות להבטיח את שלומם. במקרים אחרים, מדובר בבעיה ביורוקרטית: בשל חשאיות הפעלתם של המודיעין, לא תמיד מופיע המודיע ברשומות הממשלתיות ואזי הוא מתקשה להוכיח את זכאותו להגנה ולסיוע. ג'יאנינו נעצר בצרפת ביולי 2007 כאשר עבד במסווה, ונדרשו לאיטליה שבעה חודשים כדי לשחררו.
חברת הפרלמנט פיירה איילו גילתה, כאשר נבחרה בשנה שעברה, כי בעבר הייתה מודיעה של המשטרה. "מעט מאוד מבין המודיעים מצליחים להתחיל מחדש", היא אומרת. "רוב המודיעים ועדי המדינה מגיעים לפשיטת רגל או סובלים מדיכאון. הדבר הגרוע ביותר הוא, שאין שום סיוע פסיכולוגי לאנשים והנשים הנאלצים לחיות כמו אסירים, בעוד המאפיונרים ממשיכים להסתובב חופשיים".
בשנה שעברה אישר הפרלמנט חוק המחייב להעניק למודיעים-לשעבר עבודה חילופית. אבל המשרה היחידה שהוצעה לג'יאנינו הייתה קברן תמורת 1,000 אירו בחודש. כדי להתקיים, הוא נאלץ למכור ב-1,500 אירו שעון רולקס שקיבל ממנהיג קרטל סמים ספרדי. "זו לא הייתה מתנה אלא סוג של חוזה: להראות שהזמן שלי שייך לקרטל. גם עם המדינה היה לי חוזה, שהזמן שלי שייך לה. מה שלא נכתב בעשרות העמודים עליהם חתמתי היה, שהמדינה תקח גם את חיי".
