פעולות שביצעו בשנתיים האחרונות ממשל טראמפ והרפובליקנים בקונגרס אפשרו לבנקים להעניק לעסקים הלוואות מסופקות בהיקף של למעלה מטריליון דולר, מצב המעורר בוושינגטון ובוול סטריט את החשש מפני חזרה על המשגים שהובילו למשבר הפיננסי של 2008. כך מדווח דאמין פאלטה בכתבה מקיפה בוושינגטון פוסט.
מהלכים אלו מיועדים לבטל מדיניות אסדרה שנקבעה לפני שש שנים כחלק מלקחי המשבר הפיננסי, וכדי למנוע מהלוואות מסוכנות לפגוע שוב בכלכלה האמריקנית. כעת נאלצים המאסדרים ואפילו הבית הלבן להתמודד עם ההיקף ועם ההשלכות של הלוואות המינוף המסוכנות שעזרו ליצור. גולדמן-זאקס, וולס-פארגו, ג'יי.פי מורגן צ'ייס, בנק אמריקה ומוסדות פיננסיים אחרים העניקו הלוואות אלו לחברות הזקוקות למזומנים, שרבות מהן לא יוכלו לפרוע אותן אם קצב הצמיחה יואט או אם הריבית תעלה.
"המשמעות היא, שההאטה הבאה עלולה להיות רצינית יותר, ממושכת יותר וקשה יותר להתמודדות, מאשר אם היינו מונעים את ההתנהגות הזאת", אמרה לפוסט הנגידה הקודמת של הפדרל ריזרב, ג'נט ילן. גל ההלוואות ניזון בחלקו מהריצה של ממשל טראמפ לבטל תקנות שהגבילו את פעילות הבנקים, בין היתר בידי פקידים בעלי קשר הדוק אליהם, וכדי להאיץ את הצמיחה באמצעות עידוד לנטילת הלוואות.
אין בטוחות מספקות אחד מהנושאים שעמדו בראש סדר היום של הממשל היה ההלוואות הממונפות, שלעיתים קרובות אין כנגדן בטוחות מספקות. הבנקים גובים עמלות גבוהות במיוחד על הלוואות אלו, ומנהלים רבים חשים בטוחים משום שהם מוכרים הלאה את ההלוואות – בדומה לביטוחי משנה – לקרנות גידור, קרנות נאמנות וחברות ביטוח. הסרת מגבלות מעל הלוואות אלו נועדה לממש את יעדו של טראמפ - להאיץ את הצמיחה במחצית הראשונה של כהונתו.
בשנת 2013 פרסמו המפקח על המטבע, הפדרל ריזרב וחברת ביטוח הפקדונות הפדרלית – הרגולטורים העיקריים של ענף הבנקאות – הנחיות שנועדו להתוות את הדרך בה הבנקים מעניקים את ההלוואות המסוכנות ביותר. נקבע בהן, כי על הבנקים להימנע מנטילת סיכונים מיותרים, שכן הדבר עלול לסכן את המערכת הפיננסית כולה.
אמנם לא היה מדובר בהוראות מחייבות, אך לאורך עשרות שנים נהגו הבנקים לפעול לפי קווים מנחים של רגולטורים אלו. כך היה גם הפעם. היקף ההלוואות הממונפות ירד ב-2015 ל-423 מיליארד דולר – 30% פחות מאשר שנתיים לפני כן. קרנות הון סיכון החלו להתלונן שהן מתקשות לגייס כספים למימון עסקות, והבנקים – שאיבדו עמלות בהיקף ניכר – החלו לטעון שאין זה עניינם של הרגולטורים להכתיב להם כיצד לנהל את עסקיהם.
שר האוצר בא מגולדמן-זאקס ואז נכנס ממשל טראמפ, ותוך מספר חודשים בשנת 2017 התמונה השתנתה. כבר במארס ביקש הסנאטור הרפובליקני פטריק טומיי חוות דעת, האם הקווים המנחים של 2013 הם "כללים" – שאותם יכול הקונגרס לבטל ברוב רגיל. טומיי הוא אחד התומכים הבולטים בהקלת הרגולציה מעל הבנקים; עשרה מבין 17 התורמים הגדולים ביותר שלו הם בנקים. בחודש מאי החליף טראמפ את ראש הפיקוח על המטבע, תומס קורי – מינוי של
ברק אובמה – בקיית' נורייקה, עורך דין שייצג בנקים.
ביוני 2017 פרסם שר האוצר, סטיב מנוחין – שהיה מנהל בכיר בגולדמן-זאקס – דוח בן 149 עמודים ובו קרא לשינוי בדרך בה הממשל מפקח על חברות פיננסיות. האוצר דחק ברשויות הפיקוח להשעות את הקווים המנחים בנוגע להלוואות הממונפות, בטענה שהן חיוניות לצמיחה הכלכלית. הפקידים שהכינו את הדוח נפגשו עם נציגי הבנקים, אם כי לא ברור כמה השפעה הייתה להם על ההמלצות – מציין הפוסט.
באוקטובר 2017 קבע
מבקר המדינה האמריקני, כי היה צורך לפרסם את ההנחיות של 2013 בצורה רשמית יותר – ובכך הניח את היסודות לטענה אפשרית בדבר חוסר תוקפן. לאחר חודש ביקש בלאיין לוטקמאייר, אז היו"ר הרפובליקני של תת-הוועדה למוסדות פיננסיים בבית הנבחרים, מן הרגולטורים להבטיח שלא יאכפו את הקווים המנחים. לאחר ימים אחדים הבהיר נורייקה, כי ההנחיות הללו שוב אינן מחייבות; כיום הוא שוב עורך דין של בנקים.
מחליפו של נורייקה היה ג'וזף אוטינג, שהיה עמיתו של מנוחין בגולדמן-זאקס. בתחילת 2018 הוא אמר, כי בנוגע להלוואות הממונפות – לבנקים יש רשות לפעול כרצונם, כל עוד הדבר אינו מסכן את יציבותם. הדברים הדאיגו את עמיתיו בגופי הרגולציה, אשר חששו שאחרי עשר שנים של צמיחה – זהו רק עניין של זמן עד שארה"ב תיכנס להאטה ואזי לא ניתן יהיה לפרוע הלוואות אלו.
מי מתמנה למועצת הפד כאשר הרגולטורים נסוגו, הבנקים החלו לחגוג – טוען הפוסט. בשנים 2018-2017 הם העניקו הלוואות ממונפות בסך 1.271 טריליון דולר, 40% יותר מאשר בשנתיים הקודמות. 80% מההלוואות הללו שניתנו אשתקד, הוענקו עם פחות מגבלות על הלווים ופחות הגנות למלווים.
בינואר השנה נשאל על הנושא מנכ"ל מורגן, ג'יימי דימון. הוא השיב, שהבנקים הרבה יותר גמישים והרבה יותר חכמים מכפי שהיו לפני עשר שנים. דימון אישר, כי חברות פיננסיות – בעיקר מחוץ למגזר הבנקאות – עלולות לספוג הפסדים אם הכלכלה תאט, אך לטענתו ההשלכות יהיו מוגבלות. ואילו מנכ"ל בנק אמריקה, בריאן מוינהאן, הרגיע את בעלי המניות בבנק באומרו, שההלוואות הממונפות נמכרות מיד הלאה. מכירות אלו, מציין הפוסט, הן אחת הסיבות ליכולתם של הבנקים להעניק כל כך הרבה הלוואות ממונפות. היקפן הגיע אשתקד ל-615 מיליארד דולר – כפליים מאשר לפני עשור – אך ככלל המוצרים הללו גרועים יותר מאשר ערב המשבר.
כמה רגולטורים לשעבר מצביעים על קווי דמיון מדאיגים בין שוק הסאב-פריים שחולל את משבר 2008 לבין שוק מכירת ההלוואות הממונפות של 2018. בעשור הקודם נטלו הבנקים ומוסדות פיננסיים אחרים הלוואות מסוכנות – סוגים מסוימים של משכנתאות – וארזו אותם למוצרים שנמכרו למשקיעים. כך נקשרו המוסדות הפיננסיים זה לזה, מה שגרם לחלשים שבהם לגרור איתם לתהום את החזקים יותר. מכירת ההלוואות הממונפות עלולה לגרום לאותה תוצאה.
וושינגטון טיימס מוסיף ואומר, כי הנסיגה מהאסדרה בתחום ההלוואות הממונפות, היא חלק ממגמה נרחבת יותר. בחודש שעבר הודיע הפדרל ריזרב על כוונתו לשנות את האופן בו הבנק המרכזי בוחן את מוכנותם של הבנקים למיתון; השינוי אושר בידי כל חברי מועצת נגידי הפד שמונו בידי טראמפ, מול קולו הבודד של השריד היחיד מימי אובמה.
הבנקים מצידם ממשיכים ללחוץ להקלת הפיקוח. בשנה שעברה שכנע נגיד הפד, ג'רום פאואל, את הבית הלבן למנות למועצת הנגידים של הבנק המרכזי את נלי ליאנג – עובדת בכירה בפיקוח על המוסדות הפיננסיים ומי שלא עבדה בעבר במגזר הפרטי. השתדלנים של המגזר הבנקאי יצאו נגד המינוי והצליחו לשכנע את הרפובליקנים בסנאט לחסום אותו. בחודש ינואר הודיעה ליאנג שהיא מוותרת על המינוי, וטראמפ הציע למנות למועצת הנגידים שניים מתומכיו הפוליטיים הבולטים – הרמן קיין, שהיה הבעלים של רשת פיצריות, והכלכלן השמרן סטיבן מור. השניים ידועים בתמיכתם בהסרת רגולציה כדרך להאצת הצמיחה.
