לאנשים באמצע שנות ה-70 לחייהם, המרוץ לנשיאות ב-2020 יהיה חוויה אישית מוזרה. תראו מי מתמודד:
ג'ו ביידן בן ה-76,
ברני סנדרס בן ה-77,
דונלד טראמפ בן ה-72 – והוא כבר האדם המבוגר ביותר שנבחר אי-פעם לנשיא. האם זה בסדר? האם בגיל כזה אפשר לתפקד כנשיא ארה"ב? – שואל רוברט קייזר, לשעבר עורך בכיר בוושינגטון פוסט, ובעצמו בן 76.
יש הסכמה רחבה לכך שגיל 50 טוב יותר כדי להיכנס למשרה שהיא אולי הקשה ביותר על פני כדור-הארץ. אדם בגיל 75 יכול להיות נשיא יעיל, אבל זה אינו הגיל האידיאלי. כמעט בכל היבט אינטלקטואלי, בן 70 כשיר פחות מאשר בן 50; יוצאת הדופן היחידה היא היכולת ללמוד ולשחזר מילים. מחקרים מלמדים, כי 23%-16% מהאמריקנים שמעל גיל 65 סובלים מירידה קוגניטיבית כלשהי, במיוחד במשימות הדורשות עבודת זיכרון, והיא מחמירה ככל שהמשימה סבוכה יותר. למבוגרים עלולה להיות בעיה עם משימות הדורשות חלוקת תשומת לב או מהירות.
אנשים בשכבת הגיל שלי – ממשיך קייזר – נכנסים לערוב ימיהם. תוחלת החיים של גברים בארה"ב היא 79. לפי לוחות התמותה של חברות הביטוח, מי שהגיע לגיל 75 צפוי לחיות עשור נוסף – אבל זה הממוצע. קייזר בדק לאחרונה את כיתת הקולג' שלו, שסיימה את לימודיה בשנת 1964: מבין 1,000 סטודנטים, 215 כבר הלכו לעולמם. לפי לוחות התמותה, אם ביידן ייבחר בשנה הבאה, יהיו לו 26% סיכויים למות בתוך חמש שנים; הסיכוי של טראמפ יהיה 20%, ושל סנדרס – 29%.
זהו נושא רגיש, משום שאנחנו חיים בעידן בו אסור להפלות אדם בשל גילו. חוץ מזה, לגיל יש גם יתרונות: יותר ניסיון, יותר ידע, יותר עושר מחשבתי. אבל ברור שאדם לא יכול להישאר לעולם בשיאו; הגוף והשכל נחלשים ומאבדים ממרצם. "גיל לבדו אינו סיבה לפסול מועמד", אומרת דניס פארק, פסיכולוגית מאוניברסיטת טקסס. "למוחות זקנים יותר יש ידע וניסיון, אשר יסייעו רבות לנשיא", אם כי ברור שהגיל בא עם מחיר – במיוחד ביכולת לעבד במהירות מידע חדש ולהשתמש בו וביכולת לזכור פרטים.
פארק מציעה, כי מועמדים מבוגרים יסכימו לעבור בדיקה נוירולוגית, שיכולה לגלות סימנים למחלות כמו אלצהיימר, ולפרסם את תוצאותיה. "כל מוח מגלה סימני נסיגה לאורך הזמן, אבל העובדה שמוחות זקנים נסוגו יותר, אין משמעותה בהכרח שיש להם פחות יכולות נפשיות. הידע והניסיון הנוספים יכולים לפצות על כך", היא מוסיפה.
קייזר שוחח עם שני אישים בני גילו, אשר דחו את הרעיון לפיה בגיל זה אדם לא יכול להיות נשיא. אחד מהם הוא ביל ברדלי, כדורסלן אגדי וסנאטור לשעבר, אשר התמודד על הנשיאות בשנת 2000, כאשר היה בן 59. "אין ספק שאתה יכול להתמודד בגיל 76 – תלוי במצב הבריאות שלך, המצב הפיזי, עד מה המוח שלך פעיל ועד כמה אתה מודע לעצמך", טוען ברדלי, העובד כבנקאי השקעות בניו-יורק. "יש לך הרבה תבונה. זה קצת כמו להיות כדורסלן: עם הזמן אתה לומד לשחק בצורה חכמה, כך שבשנתך העשירית אתה לא צריך להתאמץ כמו בשנה הראשונה כדי להגיע לאותה תוצאה".
השני הוא הרולד ורמוס בן ה-79, אשר בגיל 49 זכה בפרס נובל לרפואה, ולאחר מכן ניהל במשך 22 שלושה מוסדות מדעיים מובילים. לדעתו, הוא עצמו יכול היה מבחינה פיזית להיות נשיא: "אני עדיין די טוב בלימוד חומר חדש". ורמוס טוען, שיכולת הכתיבה, הפרספקטיבה וההתנהגות שלו – כולם השתפרו בשלהי העשור השמיני לחייו.
ואולם, אומר קייזר, ורמוס מבליט את הבעיה: הוא יוצא דופן. הרוב המכריע שוקעים עם הזקנה. זה קורה לאנשים שונים בגיל שונה, אבל ברור שזה קורה יותר בגיל מבוגר יותר: הירידה ביכולת הקוגניטיבית של בני 96-61 הייתה מהירה כפליים משל בני פחות מ-60, והירידה בזיכרון – מהירה פי ארבעה. הירידה בזיכרון מובילה ליכולת עיבוד איטית יותר, ירידה ביכולת להתעלם מפרטים טפלים וירידה בשימוש בשיטות לשיפור הלמידה – קובע מחקר של אוניברסיטת אלבמה.
מרי רומן מבית הספר לרפואה וויל-קורנל, מזכירה את דבריו של הנשיא
ג'ורג' בוש הבן. כאשר נכנס לתפקידו, הוא השווה אותו לתפקיד של מנכ"ל ואמר שניתן למלאו בין תשע בבוקר לחמש אחרי הצהריים. אבל התקפות 9/11, עליית האינטרנט ויצירת מעגל של יממה שלמה שינו את התפקיד; הנשיא צריך לעבוד ללא הרף. "תסתכל על תמונות של בוש ושל
ברק אובמה בתחילת התפקיד ובסיומו", היא מציעה.
קייזר מסכם: אדם באמצע שנות ה-70 לחייו יכול להיות נשיא, אבל עד כמה הוא יהיה יעיל? האם יש סיבה לחשוב שיש היגיון לבחור מישהו שיש לו לפחות 20% למות בחמש השנים הבאות? האם אין המון מועמדים מעולים וצעירים יותר, שסיכוייהם לשרוד ולפרוח בתפקיד זה הם טובים יותר?
