הדוח של
רוברט מולר – בגרסתו המצונזרת – עשוי לומר על ויליאם באר יותר מאשר על
דונלד טראמפ, ואין ספק שיעצב את המורשת של שניהם. כך סבור רנאטו מריוטי, הפרשן המשפטי של האתר פוליטיקו. הוא גם מעריך, שהדוח עשוי לגלות פחות מכפי שמצפים, גם בשל המחיקות הנרחבות הצפויות וגם משום שאם יהיו כמה פרטים עסיסיים – חשיבותם תהיה ציבורית ולא משפטית.
כתובע פדרלי לשעבר, אומר מריוטי, הוא יתמקד מיד בפרק בו מסביר מולר מדוע נמנע מלהגיע למסקנה בשאלת שיבוש ההליכים. זהו הפרק בעל המשמעות הציבורית המיידית, משום שהוא קשור במישרין לעבירה לכאורה בעטייה עשויים הדמוקרטים ליזום הליך להעמדתו לדין של טראמפ בסנאט. החלטתו של באר לקבוע, תוך 48 שעות מקבלת הדוח, שאין ראיות נגד טראמפ בנושא זה, הייתה ונותרה שנויה במחלוקת עזה, ואף שגויה משום שהיא תוארה מיד כנובעת משיקולים פוליטיים.
מורשתו של באר תוכתם לעד בהקשר זה, אם יתברר שמולר התכוון להשאיר את ההחלטה לקונגרס או לציבור האמריקני. במקרה כזה, הדמוקרטים בקונגרס יתייחסו בחוסר אמון למחיקות של באר, יעצימו את דרישתם לקבל את הדוח במלואו ויחמירו את גישתם לשאלת השיבוש. באר טען, כי מולר קבע שיש "סוגיות כבדות של חוק ועובדות", במיוחד של עובדות – וזה נראה מוזר, כי די במה שהציבור יודע כדי ליצור מסד עובדתי של שיבוש הליכים. אז מדוע הוא לא קבע זאת בנחרצות?
מריוטי מציע לבחון מנקודת מבטו של סניגור את הראיות הקיימות – מה שעושה כל תובע מנוסה כאשר הוא בונה תיק. הצד של טראמפ יכול לטעון, שהוא חשב בכנות שהחקירה בנושא הרוסי היא חסרת יסוד. הרשעה בשיבוש הליכים מחייבת להוכיח שהייתה כוונה פלילית מאחורי פעולותיו שפגעו בחקירה. אבל אם הוא באמת סבר שלא הייתה קנוניה – כפי שמולר קבע בסופו של דבר – יהיה קשה מאוד להוכיח כוונה כזאת.
נושא עובדתי מאתגר יותר הוא הקושי להוכיח מה טראמפ באמת חשב ולמה באמת התכוון בנקודת זמן מסוימת. כל סניגור שייצג את טראמפ בהליך פלילי, יגיש הררים של ראיות המלמדות ש"טראמפ הוא טראמפ": דבריו ומעשיו הם תוצאות של שליפה ולא של כוונה פלילית. עדים יכולים לומר, שהם התעלמו בצורה שיטתית מהוראות של טראמפ לעבור על החוק, משום שידעו שהוא נוהג להגזים בתגובותיו ולא לקחו אותן ברצינות. חוסר היכולת לצפות את טראמפ, המתועד היטב, משחק לטובתו.
סוגיה עובדתית נוספת בה עשוי הדוח לעסוק היא העצה שנתן היועץ המשפטי דאז של הבית הלבן, דונלד מק'גאן, לטראמפ בנושא פיטוריו של ראש ה-FBI,
ג'ים קומי. אם מולר מצא, שהוא המליץ בפני טראמפ שלא לפטר את קומי, אך לא הזהיר אותו שהדבר עלול להוות שיבוש – יוכל טראמפ להעלות את טענת ההסתמכות: קיבלתי ייעוץ משפטי מהדרגה הראשונה.
בסופו של דבר, מעריך מריוטי, החלק החשוב ביותר של הדוח עשוי להיות זה שלא ייחשף לציבור. אין ספק שהמחיקות שמבצע באר יספגו ביקורת ויעלו שאלות. אין בסיס חוקי למנוע מיו"ר ועדת המשפטים של בית הנבחרים, הדמוקרטי ג'רום נדלר, לראות את הנוסח המלא של הדוח, שכן החוקה מעניקה לוועדה זו את מלוא הסמכות לעסוק בהעמדתו לדין של הנשיא. אין ספק ש-באר מבין זאת, וייתכן שהוא ינסה להקהות את העוקץ בכך שיאמר שבדיוק לשם כך צריכה הוועדה את הדוח – אך יו"ר בית הנבחרים,
ננסי פלוסי, רחוקה מלהתלהב מהליכים כאלו.
אם הדוח, למרות המחיקות בו, יחשוף פרטים מטרידים חדשים לגבי שיבוש ההליכים, או ירמוז שמולר לא התכוון להותיר את ההכרעה בידי באר, נדלר ודמוקרטים אחרים ירגישו מספיק בטוחים בעצמם כדי להודיע שהם רוצים לשקול העמדה לדין. אמינותו של באר תספוג מהלומה – ויהיה לזה משקל כאשר בית המשפט יתבקש לדון בסירובו למסור לקונגרס את הדוח המלא.
