יועצים נשכרו, כספים גויסו ונאומים נשאו. תרזה מיי עדיין מתגוררת בדאונינג סטריט 10, אך המרוץ להחליף אותה כבר בעיצומו. שר הפנים, סג'יד ג'ייוויד, שכר את מי שניהל את הקמפיין בעד פרישה מ
האיחוד האירופי ומדבר על שורשיו הצנועים. שר החוץ לשעבר, בוריס ג'ונסון, גייס אשתקד 140,000 ליש"ט ומדבר על איחודה של בריטניה ב"ברקזיט נכון". שר החוץ הנוכחי, ג'רמי האנט, מתעקש שהתפקיד הנוכחי מספק אותו – למרות ש-100 חברי פרלמנט שמרנים (שליש מהסיעה) מוכנים לתמוך בו.
כל חבר פרלמנט שמרני החולם להיכנס למעון ראש הממשלה, מסביר אקונומיסט, חייב להתגבר על שלושה מכשולים. ראשית, צריך להיפטר מ-מיי – וזה עשוי להיות קשה. שנית, צריך לזכות בתמיכת הסיעה המפולגת בין תומכי הברקזיט לבין מתנגדיו. ושלישית, צריך לנצח בהצבעה בין 120,000 חברי המפלגה להם שמורה המילה האחרונה.
נכון לעכשיו, המועמדים נראים כמו בני משפחה המתקוטטים על הירושה בעוד הקרוב החולה עודנו בחיים. מיי ניצחה בהצבעת אי-אמון בדצמבר שעבר, ותקנון המפלגה מעניק לה 12 חודשים בלא אפשרות להעלות שוב הצעה כזאת. אם היא תסרב להתפטר, יצטרכו מתנגדיה לנקוט בדרכים בלתי שגרתיות. הם יוכלו לשנות את הכללים כדי לאפשר הצבעה נוספת בסיעה הפרלמנט. יש החותרים להצבעת אי-אמון בוועידת המפלגה. קיימת גם אפשרות של הפיכה בקבינט, אם השרים יודיעו ל-מיי: זמנך עבר. דרך רביעית היא סירוב של חברי הסיעה לתמוך בממשלה כולה בהצבעת אי-אמון, אלא אם מיי תתפטר.
ההתמודדות הרשמית תוכל להתחיל רק כאשר יהיה ברור שהמשרה מתפנה. המועמדים כבר עורכים רשימות של תומכיהם ומתנגדיהם בסיעה בפרלמנט, וכולם מתכננים מתקפה בניסיון להשיג רוב. חברי הסיעה, מגדיר זאת אקונומיסט, יתבקשו להכריע יכולת ביצוע לבין יכולת להיבחר. האנט וג'ייוויד זכו לשבחים על ניהול משרדיהם (האנט היה גם שר הבריאות). מייקל גוב עשה עבודה טובה במשרד לאיכות הסביבה, אך גם סוחב גיבנת בדמות בגידתו בג'ונסון בהתמודדות על ההנהגה ב-2016.
ג'ונסון עצמו היה שר חוץ גרוע ונסוג מן ההתמודדות לאחר שאיבד את תמיכתו של גוב. עם זאת, ג'ונסון עשוי לזכות להצלחה הגדולה ביותר בקלפיות כמנהיג השמרנים. תפקידו המוביל בברקזיט פגע בפופולריות שלו, אך הוא המנהיג השמרני המוכר ביותר והקמפיינר הטוב ביותר. אם מפלגת הברקזיט החדשה של נייג'ל פאראג' תפגע קשות בשמרנים בבחירות לאיחוד האירופי בחודש הבא, הם עשויים להתגבר על סלידתם מאופיו של ג'ונסון כדי למנוע ניצחון של הלייבור בראשותו של ג'רמי קורבין.
ההנחה היא, שבסופו של דבר ההתמודדות תהיה בין מועמד ממסדי התומך בהישארות באיחוד, לבין מועמד מרדני התומך בברקזיט. שרים שתמכו בהישארות – כמו ג'ייוויד והאנט – נחשבים כחוטאים בעיני תומכי הפרישה., למרות שהם מציגים כעת את עצמם כתומכי ברקזיט נלהבים. המפלגה כבר ניסתה תומך בהישארות שהפך לתומך בפרישה – תרזה מיי – ואנשיה לא יתלהבו לנסות זאת שוב. חברי המפלגה עשויים גם להסתכל אל מעבר לברקזיט. בשנת 2005 הם העדיפו את
דייוויד קמרון הצעיר והטרי על פני דייוויד דייוויס המוכר והמנוסה.
אקונומיסט מדגיש, כי בחירה בתומך מובהק בברקזיט, אינה מבטיחה אוטומטית ברקזיט מוחלט. אם תהיה לו מספיק חוצפה, דווקא מועמד בעל קו נוקשה עשוי להיות מי שידחוף לכיוון של פשרה – כשם שריצ'רד ניקסון, הלוחם הגדול בקומוניזם, יצר את הקשר עם סין. ראש הממשלה הבא צפוי להכריז על בחירות כדי לקבל מנדט ברור לשלב הבא של שיחות הברקזיט, על יחסי הקבע בין בריטניה לבין האיחוד.
דייר חדש במספר 10 יתמודד עם אותן בעיות של הדיירת הנוכחית: העדר רוב בפרלמנט לאישור תוכנית ברקזיט כלשהי, שיחות עם בריסל שירגיזו מצביעים רבים ומפלגה מפולגת הנמצאת בשלטון קרוב לעשור. הבעיות של השמרנים נמצאות הרבה מעבר ל-מיי – כפי שהמחליף שלה יגלה עד מהרה, קובע אקונומיסט.
