קשה לתפוס את ממדיהן של הבחירות בהודו. במדינה יש 900 מיליון בעלי זכות בחירה – כמו כל
האיחוד האירופי, ארה"ב, קנדה, מקסיקו, יפן ו
קוריאה הדרומית יחדיו. ההצבעה החלה ב-11.4.19, מחולקת לשבעה שלבים ותסתיים ב-23.5.19, תוך שימוש ב-4 מיליון עמדות הצבעה ניידות. 8,000 מועמדים מ-2,000 מפלגות מתמודדים על 543 מקומות בבית התחתון של הפרלמנט. תקציב הבחירות השנה עומד על 10 מיליארד דולר. ועדת הבחירות המרכזית החרימה בחודשיים האחרונים 500 מיליון דולר במזומן, זהב, סמים ואלכוהול שנועדו לשחד בוחרים.
אקונומיסט מציין, כי עלות הכניסה הגבוהה מעניקה יתרון לעשירים ולמפורסמים; אין פלא, אפוא, שרבים מן המועמדים היו כוכבי קולנוע וספורט, גנגסטרים, מיליונרים או יורשים אמידים. העלויות מסייעות גם להעלות החום: בשבועות האחרונים האשימו מועמדים זה את זה בגניבה, בגידה, אלימות, תמיכה בטרור ועוד שורה של חטאים.
שיטת הבחירות בהודו מאפשרת לזכות ברוב המושבים גם בלא לזכות ברוב הקולות. הבחירות הן איזוריות, והמנצח הוא מי שמקבל את רוב הקולות – גם אם לא קיבל יותר מ-50%. לפני חמש שנים זכתה מפלגת בהארטיה ג'אנטה של ראש הממשלה, נרנדנה מודי, ב-31% מהקולות – וב-52% מהמושבים; היריבה העיקרית שלה, מפלגת הקונגרס בראשות רהול גנדי, ב-19% מהקולות אבל רק ב-8% מהמושבים.
ההודים נוטים להיות חשדניים כלפי תחזיות פוליטיות, מעיר אקונומיסט, ובצדק: בשלוש הבחירות האחרונות נכשלו הסוקרים. אבל עדיין יש הסכמה על כך ש-מודי עומד לנצח שוב, אם כי ברוב קטן יותר, ויחד עם הצירים התומכים במפלגתו יהיו לו כ-275 מושבים - שניים יותר מרוב מוחלט; עד כה היו למפלגתו לבדה 282 צירים. מפלגת הקונגרס תקבל הרבה יותר מאשר 44 המושבים שיש לה כיום, אך תישאר השנייה בגודלה.
מודי הוא קמפיינר מוכשר הפועל ללא לאות, המשדר ללא הרף הבטחות מרקיעות שחקים והתקפות חריפות על יריביו. וגם יש לו הרבה יותר כסף, שחלק ממנו אינו שקוף; מה שכן ידוע הוא, ש-95% מהתרומות המדווחות הלכו למפלגתו. גם העובדה שהוא בשלטון מסייעת לו, כאשר יריביו מצאו את עצמו מתמודדים עם חקירות של רשות המיסים והמשטרה. הדברים הגיעו עד כדי כך, שבאמצע ההצבעה החליט לפתע משרד הפנים להיענות לדרישה משנת 2015 ולבחון את תקפות אזרחותו של גנדי. במקביל, תוכנית ממשלתית לסייע לאיכרים – שהוצגה בחודש פברואר – החלה באורח פלא להזרים כסף לחשבונותיהם ערב ההצבעה. מפלגות אחרות, השולטות במחוזות שונים, פעלו באותה דרך.
לדברי אקונומיסט, בתחילת השנה נראה היה ש-מודי פגיע. מפלגת הקונגרס קמה לתחייה בחודש דצמבר, וגברה על בהארטיה ג'אנטה בשלוש בחירות מקומיות. במקביל, גבר הכעס על מודי מצד קבוצות חשובות – החקלאים, הסוחרים הקטנים, המיעוטים והמשכילים. היו דיבורים על איחוד של מפלגות האופוזיציה תחת מנהיגותו של גנדי.
אבל ב-14 בפברואר נרצחו 40 בני אדם בפיגוע נגד שיירה של חברי פרלמנט במדינת ג'אמו וקשמיר – פיגוע שגרר פרץ של רגשות לאומיים. שבועיים לאחר מכן הורה מודי לתקוף בתגובה בסיס טרור בעומק פקיסטן, ושתי המעצמות הגרעיניות ניצבו על סף עימות. מודי כינה את מתנגדיו "תבוסתנים", והצליח לזכות באהדה רחבה למרות שרוב ההודים מודאגים בעיקר מנושאי פנים ולא מבעיות ביטחוניות. האופוזיציה נקרעה במחלוקות פנימיות, ודרכו של מודי לניצחון נוסף נראית סלולה.
