כאשר הודיע הנשיא
דונלד טראמפ, בדיוק לפני שנה, על נסיגתה של ארה"ב מהסכם הגרעין עם אירן, הוא אמר שמטרתו היא להשיג הסכם חילופי, שיעסוק גם בתוכנית הטילים שלה ויגביל את התערבותה בענייני מדינות אחרות. חוקרים מהמכון הבריטי צ'טהאם האוס, בראשותו של סנעאן וקיל, פנו ל-75 מעמיתיהם ברחבי העולם ושאלו האם יש סיכוי להשיג הסכם כזה.
במאמר ב-Foreign Affairs אומר וקיל, כי התשובות הביעו ספקנות גורפת ורוב המשיבים הצביעו על אותן בעיות: ממשל טראמפ מדבר על הסכם המצריך דיפלומטיה, ובמקביל פועל רק באמצעים כוחניים. לדעת אותם מומחים, וושינגטון פגעה בצורה ממשית בסיכוייה גם בכך שהתנכרה לבעלות בריתה האירופיות. לטענת וקיל, הודעת אירן על כוונתה לסגת מחלק מהתחייבויותיה, מוכיחה שהגישה של טראמפ אינה עובדת.
רק 20% מבין המשיבים סבורים שיש סיכוי להשיג הסכם כולל כפי שרוצה טראמפ. האחרים חושבים שיש סיכוי להשיג הסכם גרעין משופר, אחרים סבורים שיש סיכוי טוב יותר למו"מ על כל סוגיה בנפרד, והנותרים אינם צופים הסכם כלשהו. כמחצית מהם אומרים, כי מדיניותו של טראמפ לא הצליחה עד כה בשל חילוקי דעות בתוך ממשלו, שחלקם אף הובילו להודעות ומסרים סותרים.
אחרים אמרו, כי הממשל מלכד את עצמו כאשר הציג גישה של "הכל או לא כלום", בדמות תריסר דרישות שהציב שר החוץ,
מייק פומפאו, ובהן הפסקת העשרת האורניום, הפסקת פיתוח טילים בליסטיים, שחרור אזרחים זרים מבתי הכלא באירן והפסקת התמיכה בארגוני המחבלים באיזור. לדבריהם, אלו סוגיות הראויות לתשומת לב, אך הפיכתן לדרישות פומביות מכניסה את אירן לפינה ואינה מאפשרת לפתוח במו"מ.
ארה"ב שבה והטילה על אירן עיצומים שפגעו קשות בכלכלתה, אך לא הצליחה לשנות את התנהגותה או להחזיר אותה לשולחן המו"מ. אם הממשל צפה שאירן תיכנע ללחץ כזה, אמרו החוקרים שהשתתפו במשאל, הרי שהוא המעיט בצורה משמעותית בהערכת יציבותה ופירש בצורה שגויה את מדיניותה. כדי להתחיל במו"מ מחודש עם ארה"ב, יהיה על אירן לשמור על כבודה – משהו שמדיניות של מקל בלבד, ללא גזר, מצידה של ארה"ב הופכת למשימה בלתי אפשרית.
לדברי המשיבים, ממשל טראמפ לא הבין עד כה שגם לאירן יהיו דרישות כתנאי לחידוש המו"מ: הסרת העיצומים, ערובות ביטחוניות, פירוז המזרח התיכון כולו מנשק גרעיני ואפילו צמצום הכוחות האמריקניים בו. הממשל סבר שהדרישה האירנית המרכזית תהיה חידוש היחסים הדיפלומטיים עם ארה"ב, אך קרוב לוודאי שזה לא מה שמעניין את טהרן, הרואה את וושינגטון – בכל ממשל שהוא – כעוין מבחינתה.
עוד הם אומרים, כי התמקדותו של ממשל טראמפ בעיצומים מלמדת שהוא לא מבין את תהליך קבלת ההחלטות בטהרן. הוא מניח, כי אירן נכנסה למו"מ ב-2012 עם ממשל אובמה בשל הלחץ הכלכלי שהופעל עליה, אך כבר אז ציינו המומחים, כי ארה"ב נסוגה אז מדרישתה למנוע לחלוטין העשרת אורניום; ההסכם מדבר על העשרה לרמה של 3.67% במשך 15 שנה. מומחים רבים סבורים, כי אין סיכוי למו"מ מחודש שיתחיל מנקודה פחות טובה מבחינת אירן. טעות נוספת של הממשל הייתה שהוא פעל בניגוד לעמדתן של מדינות אירופה, שהן חיוניות לכל מו"מ בעתיד.
כאמור, רק 20% מהמשיבים סברו שניתן להגיע להסכם כולל – וכולם היו אמריקנים ואירנים. לדעתם, הסכם הגרעין אכן הותיר סוגיות חשובות בלתי מטופלות, שניתן לפתור רק בהסכם בין וושינגטון לטהרן. רק ארה"ב יכולה לספק לאירן את הערבויות הביטחוניות ואת הסרת העיצומים הנחוצים להסכם כולל, ורק היא יכולה להשקיט את חששותיהן של ישראל ומדינות המפרץ.
הרוב הסבור שהסיכוי להשגת הסכם שכזה הוא קטן עד בלתי קיים, אומר שצדדים שלישיים רבים מנצלים לטובתם את העימות מול אירן: רוסיה, סין, ישראל, איחוד האמירויות וסעודיה. המומחים ממדינות המפרץ אפילו לא יכולים לדמיין את תחילתו של מו"מ מחודש. מומחים מסין ורוסיה אומרים, כי מדיניותיהם לא יעשו יותר מכפי שכבר עשו כדי להגיע להסכם המקורי.
מסקנתו של וקיל: "אם נשיא ארה"ב באמת רוצה עסקה גדולה יותר וטובה יותר, על ממשלו לבחון מחדש את האסטרטגיה שלו בנושא אירן. במקום להסתפק בהכבדת העיצומים החד-צדדיים שלא השיגו תוצאות של ממש, עליו לבנות גשרים בחזרה לאירופה ולהיות מוכן עם פתיחות והטבות דומות לאלו שהצליחו להביא את אירן בעבר לשולחן המו"מ".
