רכבת הניצחון עברה שמונה איזורי זמן בטרם עצרה מחוץ למוסקבה בחודש שעבר. היא הייתה עמוסה בשלל מסוריה, כמו גם בפטריוטיות ותיאוריות קונספירציה. "הרבה ממה שאתם רואים כאן יכול היה להישלח אלינו ישירות בידי האמריקנים", אמר מדריך אחד למראה הציוד שנפרק מן הקרונות. הטענה היא, שהציוד הזה נשלח בחשאי בידי נאטו ללא אחר מאשר ארגון דאעש, במטרה לסייע לו להפיל את משטרו של
בשאר אסד. הרוסים גם מציגים מה שלטענתם הוא חביות מערביות שהופלו בסוריה בניסיון להפליל את אסד בשימוש בנשק כימי.
רוסיה מתענגת על נצחונה, מדווח אקונומיסט. היא הצילה את אסד במחיר נמוך יחסית, הפכה למכתירת המלכים בסוריה וחזרה למעמד של מעצמה במזרח התיכון כולו, לראשונה מאז נפילת ברית המועצות. כל זה שונה לחלוטין ממה שעבר על ארה"ב ומערב אירופה: הראשונה שקעה במערכה עקובת מדם בעירק, האחרונה הפילה את משטר מועמר קאדפי והכניסה את לוב למלחמת אזרחים מתמשכת.
הסיורים המודרכים בתערוכת השלל מסוריה מחדשים את המסורות הארוכה של רכבות הניצחון, בה החל יוזף סטאלין בעת מלחמת העולם השנייה. כאשר הרכבת האחרונה הגיעה למוסקבה, זינקו צוערים צעירים על אחד הטנקים וקראו: "קדימה לברלין!". לדברי השלטונות, למעלה ממיליון רוסים באו לחזות בתצוגה. אחד מהם אמר בהתפעלות, למראה הנשק והציוד, כי החיילים הרוסים ניצחו כוחות ברמה גבוהה ולא לוחמים שבטיים מצוידים בקשת וחץ.
לדברי אקונומיסט, כוחה של רוסיה הפתיע אותה עצמה, לאחר מפלותיה באפגניסטן ובגאורגיה ולאחר העיצומים המערביים הקשים בעקבות סיפוח קרים. לעומת זאת, בסוריה הוכיחה רוסיה שהיא יודעת להפעיל היטב את חיל-האוויר וניסתה בהצלחה טקטיקות וכלי נשק, והצלחתה הפוליטית היא סיפור הצלחה גדול עוד יותר. בעקבות מעורבותה בסוריה, היא הפכה לגורם מרכזי בדיפלומטיה המזרח-תיכונית. סלמאן הפך למלך הסעודי הראשון המבקר בה;
בנימין נתניהו נפגש עם
ולדימיר פוטין תריסר פעמים; ארה"ב נאלצת לצפות מן הצד, בעוד רוסיה דנה עם אירן וטורקיה על עתידה של סוריה. בצורה מדהימה, היא שומרת על יחסים טובים עם כל הצדדים: ישראל ואירן, טורקיה והכורדים, סעודיה וקטר.
פוטין השתמש בהצלחתו בסוריה כדי להתקדם בזירות נוספות. בחודש אוקטובר הוא יארח פסגה של מנהיגים אפריקנים; משטרו מסייע לניקולס מאדורו בוונצואלה. רוסיה הופכת להיות המגנה הראשית של משטרים סמכותניים אל מול הגיבוי המסורתי של ארה"ב למשטרים דמוקרטיים. פוטין לא חשב על כל התוצאות הללו כאשר התערב בסוריה; מטרתו הייתה להציל את משטר אסד ולמנוע מסוריה להפוך לבסיס לייצוא טרור ג'יהאדיסטי לרוסיה. מטרה נוספת הייתה לשבור את הבידוד הדיפלומטי בו מצא את עצמו בעקבות הפלישה לאוקראינה. הוא השיג הרבה יותר מכפי שהעז לדמיין.
אקונומיסט מסביר, כי רוסיה הצליחה במקום בו אחרים נכשלו, בין היתר משום שהפיקה את הלקחים מההסתבכות האמריקנית בעירק: היא הסתמכה על כוחות מקומיים במקום לפרק אותם - הצבא הסורי, כוחות אירניים, לוחמי חיזבאללה מלבנון ואחרים. רוסיה גם השתמשה בניסיון של מומחים למזרח התיכון שהכשירה לאורך השנים, ובכך שהיא חשה שיש לה קשר קרוב למזרח התיכון לנוכח היסטוריה של מאות שנים. ישראל זוכרת שברית המועצות סיפקה לה (דרך צ'כוסלובקיה) נשק חיוני במלחמת העצמאות, וסעודיה זוכרת שמדינה זו הייתה הראשונה לכונן עימה יחסים דיפלומטיים ב-1926.
גם לציניות יש תפקיד, מציין אקונומיסט. דעת הקהל לא ממש מטרידה את פוטין, ודמוקרטיה וזכויות אדם מעניינות אותו עוד פחות. בעיניים ערביות,
ברק אובמה נטש את
חוסני מובארק בעוד פוטין התייצב לצידו של אסד; רוסיה, בניגוד לארה"ב, עומדת בהבטחותיה. ואילו ישראל ומדינות המפרץ רואות בה משקל נגד להשפעה האירנית.
ייתכן שהסיבה המרכזית לכך שרוסיה יכולה לדבר עם כל השחקנים, היא העובדה שהיא איננה ארה"ב. מבחינת רוב השחקנים במזרח התיכון, ארה"ב היא המשענת העיקרית - ומכאן עומק אכזבתם כאשר נראה שהיא מאבדת עניין בהם. ישראל ומדינות המפרץ חשו נבגדות מהסכם הגרעין עם אירן, והן הרבה פחות מוטרדות מכך שרוסיה מוכרת לאירן טכנולוגיה גרעינית אזרחית. הפלרטוט של מנהיגי האזור עם רוסיה נועד בעיקר לקבל מחדש את המחויבות האמריקנית, סבור אקונומיסט.
אבל לצד הגאווה במוסקבה, יש גם הרבה דאגות. השטח של רוסיה ענק, אבל הגודל של כלכלתה הוא כמו של
קוריאה הדרומית. הכנסותיה צנחו בחמש השנים האחרונות, והתמיכה במלחמה בסוריה היא נזילה: סקר אחרון מראה על תמיכה של 51% לעומת התנגדות של 35% ועל רוב הסבור שיש לסיים את ההתערבות שם. דעת הקהל עשויה להפוך לעוינת אם העניינים בסוריה יסתבכו, וזה בהחלט אפשרי.
הרוסים לומדים עוד לקח מההסתבכות האמריקנית בעירק: הרבה יותר קל לנצח בעימות צבאי בטווח הקצר, מאשר להגיע להסכם פוליטי מאריך ימים. מעטים מי שמוכנים לממן את שיקומה של סוריה, שנהרסה במידה רבה בידי הרוסים. אסד חזק דיו כדי להתנגד לדרישות הרוסיות, ומוסקבה יודעת שמצד שני הוא חלש דיו כדי ליפול אם היא תיטוש אותו. יש גם אפשרויות חמורות עוד יותר מבחינת רוסיה: עימות עם טורקיה על אזור אילביד, מהלך צבאי של טורקיה נגד הכורדים או אפילו עימות צבאי בין ישראל לאירן. מספר מפתיע של מומחים רוסים חוששים, שההישגים בסוריה יקרסו כמו מגדל קלפים.
בקיצור: הכוח שמנסה פוטין ליצור בחו"ל כדי לחזק את מעמדו מבית, הוא נזיל. העולם הרב-קוטבי שהוא מנסה ליצור, עלול להותיר את רוסיה בשוליים משום שאין לה הכוח הצבאי של ארה"ב והכוח הכלכלי של סין. כרגע פוטין אולי רוצה שהפטריוטים יצעקו "קדימה לברלין!"; הסכנה מבחינתו היא שתישמע הקריאה "החזירו את בנינו הביתה".
