באפריל 2008 יצא שר החוץ האירני דאז, מנוחהר מוטאקי, לפגישה עם המלך עבדאללה וריאד, וספג נזיפה על התערבותה של ארצו בנושא הפלשתיני. כאשר טען שמדובר במוסלמים, השיב עבדאללה: "לא, הם ערבים ואתם פרסים". שעות אחדות אמר עבדאללה למשלחת אמריקנית, כי לא ניתן לסמוך על האירנים, וקרא לאורחיו "לקצץ את ראש הנחש" בדמות התקפה על מתקני הגרעין האירניים והטלת עיצומים על המדינה.
הנשיא
ברק אובמה עשה כידוע את ההפך, ועבדאללה לא היה בחיים כאשר הנשיא
דונלד טראמפ החל להגשים את משאלתו – אומר ביזנסוויק בכתבה מקיפה על יחסי אירן-סעודיה. מדובר בעימות מתמשך של גזע, דת, היסטוריה וכמובן נפט. סעודיה וישראל טוענות שאירן רוצה לשלוט באיזור, כמו האימפריה הפרסית. האירנים מאשימים את "צוות ב'" של טראמפ: ג'ון בולטון,
בנימין נתניהו, מוחמד בן סלמאן, מוחמד בן זאיד (שליט איחוד האמירויות).
היריבות בין אירן לסעודיה משתרעת מהמפרץ הפרסי, דרך עירק וסוריה ועד תימן. נשיאי ארה"ב לדורותיהם ניצבים לצד סעודיה העשירה בנפט, ואשר מלכיה הם שומרי המקומות הקדושים ביותר לאיסלאם – מכה ומדינה. מאז המהפכה ב-1979, אירן רוצה להיות לא רק החלופה השיעית להגמוניה הסונית, אלא גם הכוח האנטי-אימפריאליסטי המרכזי במזרח התיכון. היא רואה את עצמה כבלם בפני התוקפנות האמריקנית וכמגנת הפלשתינים מפני ישראל. בעיני טהרן, ריאד היא ההפך הגמור של כל אלו.
ממשלו של דונלד טראמפ נוטה חסד ליורש העצר מוחמד, שמצידו כה שקוע באיבתו לאירן – עד שאפילו עולה האפשרות שהוא ישבור את הטאבו המוחלט של העולם המוסלמי וייצור קשרים גלויים עם ישראל. האיום האירני פתח בפני ישראל את הנתיב לחימום היחסים עם מדינות המפרץ, וקיים שיתוף פעולה מודיעיני וביטחוני בין ישראל לבין סעודיה ואיחוד האמירויות.
בעוד ישראל רואה את אירן כאיום קיומי, מסביר ביזנסוויק, היריבות הסעודית-אירנית היא משהו עמום יותר: שילוב של אי-הבנות וחוסר אמון בין שתי חברות, אשר למרות קרבתן הגאוגרפית – חלוקות בשפה, דת ואתניות. סעודיה תמיד התבוננה בשילוב של חשדנות וסקרנות על אירן, כמדינה מוסלמית לא-ערבית; חלק מן הסונים בממלכה אף רואים את השיעה האירנית ככפירה.
בצד האירני יש תחושה של עליונות תרבות מול סעודיה, משום שהוא ניצב על אלפי שנים של היסטוריה פרסית מול ממלכה שקמה לפני 100 שנה בלבד.
האירנים אף גאים על מה שהם רואים כגירסה שלהם לדמוקרטיה אל מול הפצת הטרור בידי סעודיה. בני מעמד הביניים באירן לועגים לריבוי הנסיכים הסעודים הנוצצים, להעדר כל צורה של דמוקרטיה ייצוגית בממלכה וליחס בה כלפי נשים.
לישראל וסעודיה יש גם סיבות כלכליות לחשוש מאירן. בעוד המדינות בצידו הערבי של המפרץ תלויות כמעט לחלוטין בנפט, הכלכלה האירנית הרבה יותר מגוונת, גדולה ומפותחת – למרות עשרות שנים של עיצומים אמריקניים. אירן מייצרת בעצמה מכוניות, תרופות וציוד ביטחוני. יש בה 81 מיליון תושבים, רובם בעלי השכלה. במדד הפיתוח האנושי של האו"ם לשנת 2018, נמצאת אירן במקום הראשון אחרי המדינות המפותחות – המקום ה-60 בעולם; טורקיה מדורגת במקום ה-64.
ואולם, מדגיש ביזנסוויק, לעיצומים שהטיל טראמפ יש השלכות הרסניות על הכלכלה האירנית. המטבע צנח, המחירים זינקו והאינפלציה האמירה. כמעט 70% מן המפעלים הקטנים לא עמדו בשנה שעברה בהזמנות, בשל מחסור בחומרי גלם ובמטבע קשה. טראמפ מאמין שעיצומים אלו יובילו בסופו של דבר את אירן לחזור לשולחן המו"מ, אם כי תריסר התנאים שהציב השר
מייק פומפאו יקשו עליה מאוד לעשות זאת. האירנים מצידם משוכנעים שיוכלו לעמוד בעיצומים ולחכות להתחלפות הדייר בבית הלבן.
בינתיים, אין להקל ראש ביכולתה של אירן לפגוע קשות באינטרסים של ארה"ב ובעלות בריתה במזרח התיכון, וגם לא באפשרות של הסלמה עד כדי עימות צבאי בינה לבין ארה"ב. וושינגטון כבר האשימה את טהרן באחריות לפגיעה בכלי שיט במיצרי הורמוז – המעבר החיוני והצר (35 ק"מ בלבד) במוצא המפרץ הפרסי. "סעודיה אינה רוצה מלחמה", אמר שר החוץ שלה, עאדל אל-ג'ובייר, לעיתונאים זרים לפני שבועיים. "אבל לא נשב בידיים שלובות אל מול המשך ההתקפות האירניות, ואירן חייב להבין זאת. הכדור מצוי במגרש שלה".
