כולם מתלוננים על עבודתם: רוב המשרות זמניות, אין להם שליטה על חייהם, השכר נמוך, הם מנוצלים בידי מעסיקים חמדנים ובעתיד יוחלפו בידי מכונות. יש רק בעיה אחת עם הקיטורים הללו, כותב אקונומיסט: הם מנוגדים למציאות. רוב העולם העשיר נהנה משגשוג משרות חסר תקדים, השכר טוב והמצב משתפר.
שיעור האבטלה בארה"ב הוא 3.6% בלבד, הנמוך ביותר מזה יובל. שני שלישים מחברות ארגון
OECD של הכלכלות המתקדמות, נהנות משיאי תעסוקה של גילאי 64-15. ביפן מגיע שיעור התעסוקה בקבוצה זו ל-77%, עלייה של שש נקודות האחוז בתוך שש שנים. הבריטים יעבדו השנה מספר שיא של 350 מיליארד שעות בחודש. שוק העבודה הגרמני גדל בזכות הטבות מס. אפילו בצרפת, ספרד ואיטליה – בהן שיעור האבטלה גבוה יחסית – הוא חזר לרמותיו בשנת 2005.
חלק מהשגשוג הוא מחזורי: תגובת נגד לעשור שהחל עם המשבר הפיננסי. אבל הוא גם משקף שינויים מבניים, טוען אקונומיסט. האוכלוסייה נעשית יותר משכילה; אתרי אינטרנט מסייעים במציאת משרות; יותר נשים עובדות והן אחראיות כמעט לכל הגידול בתעסוקה מאז 2007, בזכות תוכניות המקלות על אימהות.
תודות לשגשוג זה, האבטלה כמעט ונעלמה מהזירה הפוליטית בארצות העשירות, ואת מקומה תופסות תלונות על איכות העבודה והכיוון הצפוי של שוק העבודה. הנושא החשוב ביותר הוא המיכון הגובר, שלפי הנטען פוגע בעיקר במשרות המצריכות פחות כישורים. אבל שוב, המציאות שונה. מכונות מחליפות עובדים בייצור מזה עשרות שנים, מה שאכן יצר בעיות תעסוקה בחלקים של ארה"ב, אבל ברוב מדינות OECD התברר שאין יסוד לחשש מפני החלפת בני אנוש באלוגריתמים תוצרת עמק הסיליקון. שיעור העובדים בעלי השכלה תיכונית או יסודית בלבד, הוא כיום הגבוה ביותר מאז שנת 2000.
נכון שקשה יותר למצוא משרות שמאיישים בני מעמד הביניים, שכן מבנה הכלכלה משתנה ומגזר השירותים – כולל משרות זמניות – מתרחב. אולם שוק העבודה משתנה אף הוא ונוצרות יותר משרות לבעלי כישורים, ואילו השכר במשרות ה"נמוכות" עולה, בין היתר בשל עליית שכר המינימום. לרוחב העולם העשיר, הולך ויורד מספר המשרות המצויות מתחת לקו שני השלישים של חציון ההכנסות הלאומי.
גם חוסר הביטחון התעסוקתי הוא יותר מיתוס מאשר מציאות, ממשיך אקונומיסט. שיעור המשרות המלאות בארה"ב בשנת 2017 היה זהה לשיעורו בשנת 2005, והמשרות הזמניות מהוות אחוז בודד מכלל שוק העבודה. בצרפת נרשם שיא במספר מקומות העבודה המעניקים קביעות, למרות נסיונותיו של הנשיא
עמנואל מקרון להפוך את שוק העבודה לגמיש יותר. הבעיה קיימת בדרום אירופה, למשל באיטליה, אך היא איננה נובעת מן המודרניזציה, אלא מחוקים מיושנים הכובלים את העובדים למקומות עבודתם.
היתרונות של שוק העבודה הנוכחי גלויים לעין. החברות מתחרות על עובדים ולא עובדים על משרות, וברור שהתוצאה היא עלייה בשכר – אם כי לא בקצב שהיה צפוי. החברות מחפשות עובדים במקומות לא-שגרתיים, כמו אסירים לשעבר, ומרחיבות את ההכשרה המקצועית. השגשוג בתעסוקה אף מסייע לפתור בעיות חברתיות בלא צורך בתקציבים ממשלתיים.
עם זאת, יש לקחים שצריך להפיק – מדגיש אקונומיסט. הכלכלנים שוב נותרים מאחור, ממעיטים בסכנותיה של האבטלה ומובילים למדיניות פיסקלית ומוניטרית הססנית. השמאל הפוליטי צריך להכיר בכך, שחלק משמעותי מביקורתו על הקפיטליזם אינו עולה בקנה אחד עם העובדות; אם לא תהיה הבנה כזאת, ממשלות יתערבו שלא לצורך ורק יגרמו נזק. ואילו הימין צריך להכיר בכך שהשגשוג בתעסוקה בא ללא אסדרה ושיש תועלת בהעלאת שכר המינימום. ברור שהשגשוג לא יישאר לנצח ומתישהו יגיע מיתון שיחסל אותו, אבל בינתיים – מציע אקונומיסט – הבה נהנה ממנו.
