גוש המרכז ימשיך כנראה לשלוט בפרלמנט האירופי, אך איבד מכוחו – בעיקר לטובת הימין, המבקש לחזק את המדינות על חשבון
האיחוד האירופי. אלו התוצאות (יום ב', 27.5.19) בבחירות לגוף המחוקק של האיחוד, בו 751 מושבים.
לאחר ספירת כמעט כל הקולות, קיבלה מפלגת העם האירופית 179 מושבים שהם 24% - לעומת 217 מושבים בפרלמנט היוצא; זוהי מפלגת ימין-מרכז, המזוהה למשל עם אנגלה מרקל. הסוציאל-דמוקרטים איבדו 37 מושבים ויקבלו 150 מנדטים שהם 20%. מפלגת השמרנים והרפורמיסטים (המזוהה למשל עם תרזה מיי) איבדה 18 מושבים ותקבל 58 מנדטים שהם 8%. שתי המפלגות הגדולות איבדו לראשונה מזה עשרות שנים את הרוב המשותף שלהן בפרלמנט האירופי, אך עדיין יוכלו להקים קואליציה עם מפלגות אחרות.
ברית הליברלים והדמוקרטים – מפלגת מרכז – זינקה ל-107 מושבים (14%) לעומת 68 בפרלמנט היוצא. הירוקים המזוהים עם השמאל רשמו עלייה של 18 מנדטים ויקבלו 70 מושבים (9%). מפלגת "אירופה של חרות ודמוקרטיה ישירה", מפלגת ימין המזוהה כיום בעיקר עם נייג'ל פאראג' הבריטי, עלתה ב-15 מנדטים ל-56 (שהם 7.5%). איחוד השמאל והירוקים איבד 14 מנדטים ויקבל 38 מושבים (5%). מפלגות הימין הקיצוני שבמסגרת "איחוד של אומות וחופש" (המזוהות למשל עם מטאו סלבאני האיטלקי) עלו ב-22 מושבים ויקבלו 58 מנדטים (8%).
הבחירות לפרלמנט האירופי נערכות בשיטה מורכבת. בכל מדינה מתמודדות שלוחות של המפלגות המקומיות, החברות במפלגות כלל-אירופיות המרכיבות את הפרלמנט האירופי. לכן, מעבר לתוצאות האירופיות – יש חשיבות גם לבחינת התוצאות הספציפיות במדינות השונות, ובחלקן התחזקות מפלגות הימין היא משמעותית במיוחד. לצד זאת חשוב לזכור, כי התוצאות בבחירות האירופיות אינן מהוות אינדיקציה לתוצאות בבחירות הלאומיות, משום ששיעור ההצבעה בהן נמוך בהרבה ומשום שבבחירות הלאומיות באים לידי ביטוי גורמים פנימיים רבים.
משמעות התוצאות המסתמנות היא, שחילוקי הדעות על עתידו של האיחוד רק מעמיקים ופוחת הסיכוי שהוא יתקרב עוד יותר למתכונת "ארה"ב של אירופה" – בעיקר בתחומי התקציב והביטחון. השלכה נוספת תהיה על הברקזיט: הפרלמנט האירופי צריך לאשר כל הסכם חילופי עם בריטניה, וכעת יקשה על מפלגות המרכז להעביר שינויים להסכם הקיים (אם יהיו כאלו).
קולו של הימין יישמע יותר גם בסוגיית ההגירה, שהיא מן המרכזיות על שולחנו של האיחוד, ותהיה לו יותר השפעה על בחירת נשיא הנציבות האירופית, נשיא מועצת אירופה והנציבים בתחומים השונים. לצד זאת, הימין האירופי גם מפולג בתוך עצמו, וההערכות הן שיתקשה לגבש גוש שיפעל בצורה יעילה בפרלמנט שמושבו בעיר שטרסבורג.
בצרפת נרשם ניצחון למפלגה הלאומנית בראשותה של מרין לה-פן, על חשבון מפלגתו של הנשיא
עמנואל מקרון – אשר ניסה לקדם תקציב אירופי משותף ותוכנית הגנה אירופית משותפת (ונתקל בהתנגדות של רוב עמיתיו בצמרת האיחוד). נצחונה של לה-פן כנראה יהיה בהפרש קטן, אך יש לו משמעות בזירה הפוליטית הצרפתית, שנתיים בלבד לאחר שמקרון הביס אותה בבחירות לנשיאות.
בגרמניה נמשכת הירידה בכוחם של הסוציאל-דמוקרטים, שהחלה בבחירות לבונדסטאג לפני שנתיים, והירוקים הפכו לכוח המוביל בשמאל. הנוצרים-דמוקרטים של הקנצלר אנגלה מרקל איבדו מכוחם גם הם, ואילו מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" קיבלה 11% - ירידה של 1.6 נקודת האחוז לעומת הבחירות הלאומיות.
בבריטניה נרשם ניצחון גדול למפלגת הברקזיט בראשותו של נייג'ל פאראג', אשר הוקמה לפני פחות מחודשיים וקיבלה 44% מהקולות; הליברל-דמוקרטים זינקו מ-1.5% ל-23%; השמרנים צנחו מ-28% ל-5%; והלייבור ירד מ-28% ל-15%.
