העליון? לא אצל הדמוקרטים

בעוד הרפובליקנים מנצלים את הרוב שלהם בסנאט למנות עוד ועוד שופטים שמרנים, הדמוקרטים יושבים בחיבוק ידיים וכמעט אינם מזכירים אותם. קחו למשל את אתרי האינטרנט של שלושה מן המועמדים הבולטים לנשיאות – ג'ו ביידן, ברני סנדרס ואליזבת וורן: יש בהם אלפי מילים כמעט על כל נושא, אבל לא על המינויים לבית המשפט העליון. לדברי וושינגטון פוסט, הסיבה לכך שהיא שהמצביעים הדמוקרטיים מתעניינים יותר בסוגיות הפוליטיות – זכויות נשים, שינויי האקלים והפלות - ופחות בבית המשפט העליון. לרפובליקנים גם יש יתרון של 30-20 שנה בהקמת מוסדות המכשירים עורכי דין שמרנים להיות שופטים. כעת כל אלו באים לידי ביטוי, כאשר מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מקונל, אומר בגלוי שמטרתו היא למנות כמה שיותר שופטי ערעורים שמרניים. הנשיא דונלד טראמפ בהחלט שותף למשימה זו, ובשנתיים הראשונות לכהונתו מינה יותר שופטים פדרליים מאשר כל נשיא בעשורים האחרונים. עם זאת, יש דמוקרטים המבקשים להפוך את בתי המשפט לנושא של הליברלים בדיוק כמו של השמרנים. יש להם לא מעט עבודה: סקר מדצמבר 2016 העלה, כי 70% מהמצביעים הדמוקרטיים שבעי רצון מבית המשפט העליון. לטענתם של הפעילים הרוצים לשנות מצב זה, מדובר בנתון המלמד שלליברלים יש אמון בבית המשפט כמוסד, אותו הם זוכרים מהתקופה בה היה מכשיר להטמעת שינויים שהיו לרוחם. השימוע על מינויו של ברט קוואנו לבית המשפט העליון היה נקודת מפנה, כאשר המצביעים הדמוקרטיים החלו להבין את הפוליטיזציה של בית המשפט ואת הצורך לתמוך בנציגיהם בגבעת הקפיטול כאשר הם נאבקים על המינויים. סקר שערכה בחודש שעבר אחת האגודות העלה, כי רק 23% מהדמוקרטים נותנים אמון בבית המשפט העליון, וכי השימוע של קוואנו גרם ל-70% מהם לחשוב שבית המשפט הפך לפוליטי. כמה דמוקרטים בכירים קוראים כעת לבצע רפורמה בבית המשפט העליון, ובהם אריק הולדר שהיה שר המשפטים בממשל אובמה והמועמדים לנשיאות פיט בוטיגייג ובטו או'רורק. כמה סנאטורים בכירים המתמודדים לנשיאות ובהם וורן, קאמלה האריס וקירסטן גיליברנד אמרו שהם פתוחים לרעיון. דוברו של סנדרס אמר לפוסט, שהוא מוכן לדון ברפורמה במערכת המשפט, וכי לדעתו יש לבנות תנועה משמעותית "שתדרוש שבתי המשפט הפדרליים יפעלו בהתאם לחוקה ויתמכו בשוויון לכל". למרות שתשומת הלב מופנית בעיקרה למינוייו של טראמפ לבית המשפט העליון, הוא נכנס לתפקידו עם מספר בלתי רגיל של משרות שיפוטיות פנויות. הסנאט, בו שלטו הרפובליקנים גם בימי ברק אובמה, עצר שורה ארוכה של מינויים לבתי המשפט הפדרליים שהציע ממשל זה (הידוע שבהם – של מריק גרלאנד לבית המשפט העליון), וזה היה המצב הנוח שירש טראמפ. טראמפ מקיים את הבטחת הבחירות שלו: למנות כמה שיותר שופטים שמרניים למשרות שאינן מוגבלות בזמן. הרוב הרפובליקני בסנאט סייע מאוד גם בכך ששינה את הכללים וקבע, כי די ברוב רגיל כדי למנות שופטים – כולל לבית המשפט העליון – ולא ברוב של 60 סנאטורים כפי שהיה עד אז. בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר שעבר הגדילו את הרוב הרפובליקני, ומאז מצליח טראמפ להעמיק את חותמו במערכת המשפט. למרות כל אלו, הדמוקרטים אינם נראים מוטרדים במיוחד מן הנושא לקראת הבחירות בשנה הבאה. ייתכן שבבחירות אלו יימצאו מצביעים דמוקרטיים שיקשיבו כאשר המועמדים ידברו על בית המשפט העליון, אבל לא בשל חשיבותו של בית המשפט בפני עצמה אלא בשל השפעתו בנושאים כמו ההפלות. נסיון העבר מלמד, כי לא יהיה די בכך כדי להניע די הצורך את בסיס המצביעים, צופה הפוסט.