הרמז הראשון היה השקט. בשעות שלאחר האסון בכור בצ'רנוביל ב-26.4.1986, התאונה נשמרה בסוד אבל מגדלי הדבורים בכפר סמוך שמו לב שמשהו לא בסדר: הדבורים הפסיקו לזמזם ולא עזבו את הכוורות. גם הדייגים הבחינו בתופעה יוצאת דופן: התולעים התחפרו לעומק של מטר ולא ניתן היה להוציא אותן לשימוש כפתיונות.
נדרשו שלושה ימים עד שהמשטר הסובייטי הודה שהתרחשה תאונה. הדבורים ידעו והתולעים ידעו, אבל בני האדם לא קיבלו מידע. זוהי האמת הקשה ביותר באסון צ'רנוביל, כפי שהיא מוצגת בצורה מצוינת במיני-סדרה "צ'רנוביל" של HBO - כותב העורך הכלכלי של רשת סקיי, אד קונוויי, במאמר בטיימס. כאשר בוחנים אסונות אחרים, מגלים לעיתים קרובות עיוורון דומה. כך היה בשעות הראשונות שלאחר טביעת הטיטניק ובשעות הראשונות של המשבר הפיננסי ב-2008.
יש הרבה דברים מפחידים לגבי צ'רנוביל: כמות הקרינה שהייתה פי 500 מהפצצה בהירושימה, 20,000 השנים שיעברו עד שניתן יהיה להתיישב באיזור, ושפיצוץ שני עלול היה להפוך את רוב אירופה לבלתי ראויה למגורים. הדבר המפחיד ביותר, סבור קונוויי, הוא שעד היום איננו יודעים מדוע לא התרחש פיצוץ שני.
באותה מידה, קשה לקבוע מי האחראי לאסון. הסדרה מפנה אצבע מאשימה לעבר ראש המשמרת, אנטולי דיאטלוב. לטלוויזיה קל יותר לבחור גיבורים ונבלים, אבל צ'רנוביל לא הייתה אשמתו של אדם אחד ואפילו לא של כמה. זו הייתה התוצאה של מערכת מורכבת שהשתבשה בצורה איומה, וקונוויי אומר שנקודה זו מובילה ללקח רחב יותר.
אנו חיים בעולם של מערכות מורכבות המשולבות זו בזו. אנו משתמשים בהן בכל טיסה ובכל סחר בשוקי ההון. מספר שנים לפני צ'רנוביל, התחוללה תאונה גרעינית באי שלושת המיילים בארה"ב, אשר מערכות הבטיחות כשלו והמפעילים לקו בעיוורון כללי. בעקבות תאונה זו קבע הסוציולוג צ'רלס פרואו, כי עם כל טעויות האנוש – העובדה שהמערכת הייתה כה מורכבת, כמעט הבטיחה שיום אחד תתרחש תאונה. וזו רק דוגמה אחת; גם תאונות גדולות אחרות, כמו דליפת הגז בעיר בופל בהודו והתרסקות המעבורת צ'לנג'ר.
פרואו טבע ביטוי לתופעה כזאת: "תאונות נורמליות". עם כל הצער, תאונות אינן בלתי נמנעות. בלשון המעטה, זהו רעיון שנוי במחלוקת. האתוס של הנדסה ומדע, החל מתחנות כוח ועד תוכנה, הוא שתאונות ניתנות וצריכות להימנע. בעלי חיים יודעים היטב שתאונות מתרחשות; בני האדם אמורים להפיק לקחים מהן ולמנוע את הישנותן. האמת היא, שלרוב התגובה היא מגושמת; ראו מה אירע בצ'רנוביל ואת המשבר שנגרם בעקבות קריסת שוק המשכנתאות ב-2008.
החדשות הטובות הן, ממשיך קונוויי, שהלקחים מתחילים לחלחל לשוק הפיננסי, שם בנקים חייבים להציג תוכניות כיצד יתמודדו עם קריסה. הבנק המרכזי של אנגליה סבור, שהוא ערוך להתמודד אפילו עם סיכונים שאינו מתכונן אליהם; נראה את זה במשבר הבא. במקומות אחרים, הרעיון של תאונות נורמליות עדיין אינו מתקבל. כורים גרעיניים בטוחים יותר כיום, אבל כפי שהוכיח האסון בכור פוקושימה – גם המערכות המתוחכמות ביותר עלולות לכשול. ואילו בבריטניה, כורים גרעיניים ממשיכים להיות חלק הכרחי במעבר לאנרגיה נקייה. עם תכנון טוב ומזל, לא יתרחשו תאונות; אבל הדבר הגרוע ביותר הוא לא להתכונן אליהן.
