ויליאם פ' באר האמיתי

זמן לא-רב לפני פרסום הדוח של רוברט מולר, שוחח שר המשפטים האמריקני, ויליאם באר, עם הסנאטור הרפובליקני הבכיר לינדזי גראהם על השלב הבא: לחקור את החוקרים, או ליתר דיוק – לבחון כיצד החלה החקירה בפרשה הרוסית. חודשיים מאוחר יותר, בידיו של באר הוראה מהנשיא דונלד טראמפ לסוכנויות המודיעין לשתף פעולה בחקירה זו, וסמכות גורפת לפרסם מסמכים מסווגים – גם אם אנשי המקצוע יתנגדו לכך. המהלך הזה מסמל את הפיכתו של באר לדמות החשובה ביותר בממשל טראמפ, אומר ניו-יורק טיימס בכתבה מקיפה עליו. במקביל, קציני מודיעין לשעבר ואישים מתונים במפלגה הרפובליקנית התאכזבו ממנו: הם קיוו, כי באר המנוסה והישר יוכל לרסן את טראמפ. כעת הם רואים אותו כמי שמעלים עין ממעשיו הפסולים של הנשיא, מרח את החקירה נגדו ומוכן לחשוף מידע חסוי לצרכים פוליטיים. אז מיהו ויליאם פ' באר האמיתי? בחינת עברו של באר וראיונות עם כ-25 מעמיתיו מעלה, לדברי הטיימס, שדמותו מורכבת. הוא לא א-פוליטי כפי שטוענים תומכיו, ולא חד-מפלגתי כפי שטוענים מתנגדיו. הימין אינו יכול לבנות עליו כתומך עיוור של טראמפ, ואילו השמאל אינו יכול לפטור את מעשיו כתרגילים פוליטיים גרידא. באר עצמו סירב להתראיין, כשם שהוא אינו נוהג להשיב לביקורת הפוליטית הנמתחת עליו.

החלום: לעמוד בראש ה-CIA

באר נולד ב-23.5.1950 למשפחה שהקנתה חשיבות רבה ללמדנות, נצרות ושמרנות רפובליקנית. אביו היה קצין מודיעין במלחמת העולם השנייה ואקדמאי מוביל אחריה, וגם מנהיג המפלגה הרפובליקנית באזור מגוריו שבמנהטן. באר הצעיר היה רפובליקני שמרני מנעוריו, תוך שהוא מפגין תבונה וקסם שמאוחר יותר יקנו לו חברים משני צידי המתרס הפוליטי. באר קיבל תואר שני מאוניברסיטת קולומביה במדעי המדינה ובלימודי סין. במסיבת אחווה באוניברסיטה הוא פגש את אשתו, קריסטין. אחרי שנים סיפר באר, כי חלומו היה לעמוד בראש ה-CIA. הוא החל לעבוד כמתמחה בסוכנות, ובמקביל למד משפטים באוניברסיטת וושינגטון. עד מהרה הוא התאהב במקצוע זה, והיה עוזרו המשפטי של שופט הערעורים השמרן הנודע מלקולם ווילקי. האחרון היה תומך נלהב בזכויותיו של הנשיא (הוא התנגד להחלטה שהורתה לריצ'רד ניקסון למסור את קלטות ווטרגייט), ואת הדעה הזו הנחיל גם לעוזרו. בשנים 1983-1982 עבד באר בלשכת היועץ המשפטי לבית הלבן של רונלד רייגן, ובממשלו של ג'ורג' בוש האב עמד בראש המחלקה המשפטית של משרד המשפטים – שפרשנותה לחוקה מחייבת את כל זרועות הממשל. בארבע שנותיו בממשל בוש, מתוך 17 חודשים כשר המשפטים, יישם באר את תפיסותיו לגבי סמכויותיו הנרחבות של הנשיא. הוא היה מעורב עמוקות בהחלטה לפלוש לפנמה ולעצור את הנשיא, מנואל נורייגה. באר גם קבע, כי בוש אינו זקוק לאישור הקונגרס לצורך הפלישה לעירק במלחמת המפרץ – אם כי המליץ שיקבל בכל זאת החלטה התומכת במהלך. הוא ראה נושאים מסוימים במשקפיים משפטיות ופוליטיות כאחת, כמו למשל שאלת מתן מקלט לרבבות תושבי האיטי שנמלטו לאחר הפיכה צבאית במדינתם. לאחר תבוסתו של בוש בבחירות 1993, פנה באר לעריכת דין בתחום התאגידים והפך למולטי-מיליונר. בשנת 2012 הוא כבר היה מזה שלוש שנים בפרישה-למחצה, חבר במועצות מנהלים של חברות ונהנה מן החיים. ואז חלתה בתו הבכורה, מג מק'גאוגיי, בסרטן הלימפומה. מאוחר יותר היא סיפרה, שאביה התמודד עם המחלה כמו עם תיק מסובך, למד את כל הפרטים ולבסוף נמצא הטיפול שהציל את חייה.

"מטחנת הבשר הזאת"

לפי כל הדיווחים, מציין הטיימס, באר לא היה להוט להצטרף לממשל טראמפ. ג'ב בוש היה הבחירה הראשונה שלו למועמד הרפובליקנים לנשיאות, אם כי מאוחר יותר הוא תרם לקמפיין טראמפ. הוא סירב לייצג את טראמפ כעורך דין פלילי, באומרו: "אני לא רוצה להכניס את ראשי למטחנת הבשר הזאת". אולם יועציו של טראמפ ראו את באר כמחליף מושלם לג'ף סשנס, אותו הכריח טראמפ להתפטר בנובמבר שעבר: בעל משקל בממסד הרפובליקני ומכובד בידי עורכי הדין, שהיה שותף לפחות למקצת מדעותיו של הנשיא. באר כינה בפומבי במילה "מטופש" את חקירת שיבוש ההליכים בידי רוברט מולר, ובמזכר שהעביר מיוזמתו למשרד המשפטים אמר שמדובר בחקירה בלתי אחראית. לדבריו, יש יותר סיבות לחקור האם תרומות שקיבלה הילרי קלינטון השפיעו על פעולותיה כאשר הייתה שרת החוץ, מאשר לחקור את קשריו של טראמפ עם רוסיה. בבית הלבן גם אהבו את גישתו של באר בנושא סמכויות הנשיא, וציפו שהוא יוכל להגן על טראמפ מבין דרישות הדמוקרטים שיחשוף את דוחות המס שלו. אחד מידידיו של באר אומר, כי הוא החליט לבסוף שאינו יכול לעמוד מן הצד בעוד ארה"ב גולשת לעבר שיתוק חוקתי ופוליטי. היו לו שתי מטרות כאשר קיבל על עצמו את תפקיד שר המשפטים: להוות חיץ בין הבית הלבן לביטן משרד המשפטים, ולמנוע מחקירת מולר להחליש את נשיאותו של טראמפ. מבקריו טוענים, שהוא הפך למעשה לעורך דינו של הנשיא. החלטותיו של באר לאחר קבלת דוח מולר, ובמיוחד קביעתו לפיה אין די ראיות כדי להאשים את טראמפ בשיבוש הליכים, מן הסתם יהיו נושא למחלוקת עוד שנים רבות. הן באר והן מולר נאלצו להתמודד עם סוגיות חסרות תקדים, ללא פסיקה וללא קווים מנחים של משרד המשפטים. הם היו חלוקים בנושאים משפטיים, בשאלה מה לומר לציבור ובעיקר בנוגע לחומרת מעשיו של טראמפ. מולר סבר שנסיונותיו להתערב בחקירה היו פסולים וכנראה אף פליליים; באר ראה בהם תגובה מובנת למתקפות הבלתי-פוסקות על טראמפ.

בהתאמה לאינטרסים הפוליטיים

כמה מחבריו של באר סברו אשתקד, שהוא חוזר למשרד המשפטים רק כדי לנווט אותו במשבר החקירה הרוסית; כעת ברור שאין זה כך. בניגוד לסשנס, שקולו נעלם בגלים שיצר טראמפ, באר פועל בתחומים רבים. הוא נפגש עם תובעים פדרליים בקצב של שניים ליום; הוא הורה לחקור טענות על הפליית עובדים להט"בים; הוא התקשר אישית לאמה של קליה מולר, עובדת רווחה אמריקנית שנרצחה בסוריה ואשר ביקשה את סיועו של משרד המשפטים בבירור גורלה של בתה. לדברי הטיימס, בכל שבוע ניתן לראות עד כמה רצונו של באר להגן על טראמפ, עולה בקנה אחד עם האינטרסים של הנשיא. בעצרת בחירות בפנסילבניה בחודש שעבר, טראמפ תקף כהרגלו את מי שניהלו את החקירה נגדו, ואז הוסיף בחיוך עגמומי: "ובכן, יש לנו שר משפטים חדש נהדר, שעומד לבחון את זה היטב – לבחון את זה היטב". בהנהגתו של באר נאבק משרד המשפטים נגד צווים של הדמוקרטים בבית הנבחרים, שלדעתו נעדרים טעם לגיטימי – נימוק שבתי משפט פדרליים דחו בעבר. ועדת המשפטים של הבית כבר המליצה להאשים אותו בבזיון בית הנבחרים, והדמוקרטים שקלו להגיש תביעה נגדו לאחר שסירב להעביר להם את כל דוח מולר ואת הראיות הנלוות אליו; השבוע הושג הסכם על העברת חומר הראיות. היוזמה החשובה ביותר של באר היא הבדיקה האם אנשי ביון נגדי פעלו בצורה פסולה כאשר חקרו את הקשרים בין רוסיה לבין קמפיין טראמפ. בין היתר הוא מבקש לבדוק את הסתמכותו של ה-FBI על מחקר שמימנה המפלגה הדמוקרטית, כתימוכין לבקשתו מבית המשפט לצוטט ליועץ לשעבר בקמפיין טראמפ. "הייתה לי תחושה ששינו את הכללים לרעת טראמפ", אמר באר לפני שהתמנה לשר המשפטים. בשבוע שעבר סיפק באר את ההגנה החזקה ביותר שלו עד כה על טראמפ, בראיון לרשת CBS. הוא אמר, כי לא ראה כל הוכחה לכך שטראמפ פוגע במוסדותיה של המדינה, אבל ייתכן שדווקא מי שחקרו את הנשיא – ואשר לדבריו ריגלו אחרי הקמפיין שלו – הם שעשו זאת. כאשר נשאל האם, כפי שטוען טראמפ, אותם חוקרים ביצעו מעשה בגידה, השיב באר: "לא במובן המשפטי". יש הטוענים, באמירות אלו באר הופך מהמושיע של משרד המשפטים לסכנה עליו. אחרים אומרים: לא, עדיין לא.