הפסיכולוגיה המודרנית קובעת, כי רוב בני האדם יסתכנו יותר כדי למנוע הפסד מאשר כדי להשיג רווח – וקביעה זו מסייעת להבין את הפגנות הענק המשתקות את הונג-קונג מזה מספר ימים, כותב אקונומיסט.
מאות אלפי בני אדם, אולי מיליון, קיימו הפגנה מסודרת ב-9.6.19 נגד חוק חדש אשר יאפשר הסגרה לסין. שלושה ימים מאוחר יותר המצב התדרדר, כאשר המפגינים הקיפו את הפרלמנט ומנעו דיון בחוק. הם בנו מתרסים וחסמו רחובות, והמשטרה הגיבה בירי של גז מדמיע וכדורי גומי, ואיימה להפעיל כוח רב יותר במידת הצורך.
קארי לאם, אשר נבחרה לעמוד בראש הונג-קונג בידי חבר בוחרים הנאמן למפלגה הקומוניסטית בבייג'ינג, אומרת שהחוק סותם פרצה המאפשרת לפושעים נמלטים למצוא מקלט בטריטוריה. בפועל – אומרת עו"ד מרגרט נג, שהייתה חברת פרלמנט בהונג-קונג – מדובר בהשמטה מכוונת, בעת ניסוח חוק ההסגרה לפני העברת הונג-קונג מבריטניה לסין ב-1997. המטרה הייתה ליצור חיץ בין מערכת המשפט באי לבין זו שבסין, כדי להבטיח את עצמאותה של הונג-קונג. בתי המשפט של סין הם כלי בידי המפלגה, ולא כלי לאיזון כוחה של המדינה, והמטרה של החוק היא למנוע שתושבי הונג-קונג יפלו לידיהם מסיבות פוליטיות.
הסכנה של אובדן חיץ זה, בחקיקה חפוזה וללא דיון מינימלי, היא שהוציאה את ההמונים לרחוב – מסביר אקונומיסט. המחאה היא הפתעה: 22 שנים אחרי המעבר לסין, ניתן היה לצפות שתושבי הונג-קונג ישלימו עם גורלם – עושר כלכלי ומעט חופש פוליטי. סין הבטיחה לשמור במשך 50 שנה על השיטה הקפליסטית באי, בתי המשפט העצמאיים וחופש הדיבור וההתכנסות ("מדינה אחת, שתי שיטות").
ואולם, האוטונומיה הזאת הוחלפה בהדרגה בצעדים שרק הופכים את הונג-קונג לעיר העשירה והבינלאומית ביותר בסין. הבוסים של המפלגה מצפים ממנה להכיר בכך שחשיבותה פוחתת: הטריטוריה תרמה 18% מהתמ"ג הסיני ב-1997, אבל רק 3% ב-2018. במקביל, בייג'ינג הופכת לפחות סובלנית כלפי מחאות באי, במיוחד מאשר בחירתו של שי ג'ינפינג לנשיא סין, ומתנגדיה נכלאים לתקופות משמעותיות.
עיתון אמריקני שאל השבוע האם סין יצרה לעצמה מיליון מתנגדים בהונג-קונג, אבל אקונומיסט סבור שזו שאלה שגויה. המפגינים אינם רוצים חרויות חדשות, אלא לשמר את אלו שנותרו להם. רוב המפגינים סבורים שאין סיכוי של ממש שהממשלה תשנה את עמדתה, אבל הם רוצים שקולם יישמע.
בפרסומים לצריכה חיצונית, התקשורת הסינית מאשימה "כוחות זרים" בליבוי המתיחות בהונג-קונג. בפועל, ארה"ב ובריטניה הביעו דאגה מחוק ההסגרה, והקונגרס האמריקני עשוי לשלול בתגובה הקלות בוויזות הניתנות לתושבי הטריטוריה. תנועת המחאה נהנית מתמיכה של עורכי דין, אנשי דת ויזמים מובילים. זהו איתות ברור לשלטונות סין: חשיפה לגרסה שלהם לשלטון החוק, נראית לרבים מתושבי הונג-קונג כהפסד בלתי נסבל, שנזקיו עולים על התועלת שבהצלחה הכלכלית. בהנחה הסבירה שחוק ההסגרה לא ישונה, יהיה זה נצחונו של הפחד.
